כניסה לחברים רשומים



אל"מ (מיל.) ד"ר ראובן גל, סגן ראש המועצה לביטחון לאומי וראש האגף למדיניות, חברה ותשתיות
"מדדי המועצה לביטחון לאומי" - דו"ח צוות עבודה

אני רוצה להציע הגדרה של חוסן, (resilience) שמשמעותה יכולת העמידות של החברה בישראל למול מצוקות נמשכות. אנחנו מדברים רק על תקופת האינתיפאדה. בהגדרה זו יש גם מרכיב תודעתי, והכוונה בעיקר לתחושות, לרגשות של האנשים ורכיב ההתנהגותי, הכולל גם את מעשיהם של האנשים. הדגש במחקר שלנו הוא על היבטים פסיכולוגיים וסוציולוגיים, על ההסתגלות או חוסר ההסתגלות בתקופה הזאת.

במחקר הצלבנו שלושה ממדים. בסיס הנתונים שלנו אלה הם פיגועי הטרור בתקופת האינתיפאדה. על בסיס נתונים אלה בציר הרוחב, אציג בפניכם מדדים התנהגותיים בארבעה מכלולים. מכלול של מצוקה, המידה שבה האנשים פונים לקווים חמים כמו ער"ן או קווי טלפון. מכלול של צריכה, בעיקר צריכת הנאות, הליכה לקולנוע, הליכה לקניונים, יציאה לבתי מלון, לצימרים וכו'. מכלול כלכלי ומכלול של פשיעה ועבריינות. הממד השלישי הוא ממד התודעה.
בתחום ההתנהגות הציבורית אפשר להבחין בשתי התנהגויות קיצוניות. אפשר לראות עלייה גבוהה בפניות לער"ן על רקע ביטחוני בתחילת האינתיפאדה, וסמוך לפיגועים הגדולים. אבל אחרי אירועים אלה אפשר להבחין בחזרה לרמה נמוכה מאוד של פניות. בעניין הליכה לבתי קולנוע, כדוגמה לסוג של צריכה, אפשר להבחין בשיאים עולים ויורדים בהתאמה לפיגועים, אבל אם היינו מעבירים קו חציוני לאורך כל התופעה הזאת, הוא היה נשאר יציב וקבוע.

בתחום הפשיעה, נדגמו שני ממדים - אלימות במשפחה, ורצח וניסיונות לרצח. בשני הממדים התגלו תנודות מסוימות אבל הן היו יותר עונתיות. התמונה הכוללת של התנהגות הציבור במדדים התנהגותיים יציבה למדי, ואפשר לומר שלא חלה התדרדרות במצב החוסן של מדינת ישראל ושל החברה בישראל. יש התאמה בתנודתיות מבחינת הזמנים. אפשר להבחין בעלייה מסוימת בהתחלה ובתקופות שיא. בתקופות השיא גם רואים את השינויים. כשיש שיא של פיגועים, יש גם עלייה בפניות לקווים חמים, ירידה בלינות בבתי מלון ובביקורים בבתי קולנוע. אבל, אלה הן התנודות הקשורות לפיגועים, ולאחר השיאים אפשר להבחין בחזרה ואפילו חזרה מהירה נורמה.

המרכיב השני הוא המרכיב התודעתי. בתחילת נובמבר ערכנו סקר בעניין תחושות הציבור באשר לביטחון בקרב מדגם של 700 אנשים. את המרואיינים הערבים ואת העולים ראיינו בשפתם ובמקומות שבהם אפשר היה ביצענו השוואה גם למדדים קודמים משנים קודמות. 60% מהמרואיינים ביטאו חשש שהם או מישהו מבני משפחתם ייפגע. 25% דיווחו שהם לא מצליחים להתמודד עם המצב ו – 43% דיווחו שהם מצליחים להתמודד עם המצב. ההרגשה באשר ליכולת ההתמודדות חשובה לעניין החוסן.

במדידת החשש (ולא פחד), התברר כי הייתה עלייה בתחושת החשש מאז 1999, אבל בנובמבר האחרון הייתה ירידה משמעותית שבעצם מחזירה אותנו לאוקטובר 1999.
74% מהנסקרים, מביעים גאווה במדינה והיו רוצים להמשיך לחיות בה. 72% מבני הנוער היו בוחרים לשרת בצה"ל גם אם השירות לא היה חובה, ו – 42% מעדיפים יחידה קרבית. נמצאה גם עלייה במספר האנשים או באחוז האנשים המדווחים שהיו רוצים להישאר בארץ, ואולי אפילו האינתיפאדה הזאת מהווה איזה שהוא גורם של לכידות וגיבוש.

רק 28% מהנשאלים חושבים שמצבה הביטחוני של המדינה הוא טוב. 70% חושבים שהמצב אינו טוב. מאידך, 77% חושבים שכוח ההרתעה של מדינת ישראל הוא גבוה מאוד. 75% בטוחים שישראל תוכל להתמודד במלחמה כוללת נגד כל מדינות ערב, ואפילו עם התקפה לא קונבנציונלית של נשק כימי או ביולוגי. בהדרגה במהלך השנים האלה, היחסים עם הפלסטינים או הקונפליקט עם הפלסטינים הפך להיות איום קיומי על מדינת ישראל, אשר פירושו סכנה להשמדה. זה מה שרואים בתפיסה התודעתית.

שני שליש מהנבדקים מעריכים את מצבם האישי כטוב. בתשובה לשאלה "בסך הכל אתה מרגיש בסדר?" ענו שני שליש בחיוב ודיווחו על מצב רוח טוב. אבל בתשובה לשאלה על חששות, 60% חוששים לאבד את מקור הפרנסה שלהם ירד. למרות החשש מפגיעה בפרנסה, 80% אמור שהעתיד יהיה טוב. בהקשר האישי תפישת העתיד יציבה יותר והיא גם עולה קצת בתקופה האחרונה. באשר למצב במדינה, ניכרת ירידה רצינית.

הערכות החוסן של הנשים היו נמוכות יותר. נראה שהן מוכנות להודות שקשה יותר להתמודד. החילוניים פחות אופטימיים מהדתיים, הוותיקים יותר מהחדשים. מי שנחשף אישית או שמישהו ממשפחתו נחשף לאירוע, מן הסתם הוא גם מגיב קשה יותר ופגיע יותר. בסך הכל לאחר שלוש שנים אפשר להגיד שהתנהגות הציבור היא יציבה. הציבור מגיב לאירועים, אבל חוזר מייד לשגרת החיים. תפיסת העתיד שלו חיובית ואופטימית והזיקה למדינה חזקה ויציבה. הוא מושפע מהאירועים המיידיים, אבל הוא יודע להעריך שהסכנות העיקריות יכולות להיות במישורים אחרים, אולי המישורים החברתיים והכלכליים.

מצב החוסן אינו חד ממדי. אפשר גם להרגיש מצוקה וגם להתמודד. אנחנו כנראה יותר חסינים ממה שחשבנו. כנראה עברנו מ- mode של מלחמה, שבה צריך להילחם ולנצח, ואם לא מנצחים יש גם תחושת תסכול ואולי אפילו ייאוש, ל- mode שאני קורא לו mode של תאונות דרכים. יש דברים שקורים, זה כמעט הפך להיות מעין force major, אבל כמו במקרה של תאונות דרכים לא מפסיקים לנהוג ולצאת לכביש, כך גם כאן אני לא מבטא ייאוש והפסקה.

הפרט כנראה שואב את עיקר החוסן שלו מהסביבה הקרובה שלו ומהמשפחה. את עיקר הביקורת הוא מעביר על המדינה. לפי הערכת המצב שלנו רמת החוסן של החברה בישראל היא חזקה ויציבה יותר משחשבנו.

  מצגת
  גרסה להדפסה
הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד