כניסה לחברים רשומים



ג'ודית מילר, כתבת בכירה, הניו-יורק טיימס - "נשק ביולוגי"
3/12/2002

גברת ג'ודית מילר – כתבת בכירה, הניו-יורק טיימס (באמצעות מתורגמנית)
"נשק ביולוגי"

 


בוקר טוב גבירותיי ורבותיי, יש לנו היום הרבה נושאים לכסות היום בעניין נשק ביולוגי, ולכן אני אציג שקפים אשר לא יהיו בבחינת חזרה על מה שאני אומרת. לפיכך, אתם תאלצו להקשיב ולקרוא בעת ובעונה אחת. ה- 11 בספטמבר היה נקודת מפנה בארצות-הברית. אני אינני הסטוריונית, אלא עיתונאית, אבל לדידי ההגדרה של אירוע מכריע היא הגדרה פשוטה למדי. אנחנו שואלים שאלה אחת: האם אתה זוכר היכן היית ומה עשית בבוקר של ה- 11 בספטמבר. לדידם של האמריקאים ולדידם של אלה מאיתנו שהם תושבי ניו יורק, האירוע הזה נחרת בזכרוננו ולא ימחה משם. אבל אני משערת שרק אמריקנים ספורים בלבד יזכרו ב- 4 באוקטובר 2001, פחות מחודש לאחר שהתמוטטו מגדלי התאומים. זה היה כאשר אצל עורך תצלומים מוזר בעיתון בשם בוב סטיבנס אובחן שיש לו אנטרקס גחלת הריאות, וזה דבר שלא נחזה בארצנו זה כשלושים שנה.
העמיתים שלי ואנוכי זוכרים היטב היכן היינו ומה חשבנו כיוון שאנחנו ידענו באורח אינסטנקטיבי שהדבר הזה איננו אירוע טבעי כלל ועיקר. לדידנו ה- 11 במאי, כמו שאנחנו הפכנו לקרוא את זה 5 eleven וזה מתייחס לחמשת האנשים שמתו מתוך ה - 11 אשר נדבקו בגחלת ריאתית, אם כן חמש אחת עשרה כמו שאנחנו קוראים לזה, גם הוא רגע מכריע ורגע שישמש נקודת מפנה בהסטוריה ובהסטוריה הבטחונית בפרט. זוהי הדוגמא הראשונה שבה הייתה מתקפה של נשק ביולוגי, שהביאה לחללים. היו מתקפות אחרות בארצנו שאת רובן שכחנו, אבל כאן הדברים הללו באו בעקבות מה שקרה במגדלי התאומים, וזה בוודאי לא היה מקרה. עמיתי ואני טוענים שהנשק הביולוגי הוא הנשק בהא הידיעה של המאה ה- 21. ובארצי במשך שנים רבות לא רחשו כבוד לנשק הזה כנשק להשמדה המונית. היום הדברים השתנו כליל. היום אנחנו יודעים שזה גם נשק להשמדה המונית וגם נשק של טרוריסטים של מחבלים או מפגעים. זה כבר ברור לכולנו.
הבה נתבונן בכמה וכמה מאפיינים ההופכים את הנשק הביולוגי לנשק מיוחד בהשוואה לנשק גרעיני. הנשק הביולוגי הוא זול. בתוך 6 חודשים הצליח צוות קטן של צבא ארצות הברית, בעל נסיון מועט לבנות אתר ניסויים בנבאדה. בתוך 6 חודשים הוקם מתקן יצור ביולוגי מושלם שעלה 1.6 מליון דולר, ונערכה הדמייה מושלמת של אנטרקס גחלת, אני סיירתי במקום הזה וראיתי את ההשלכות, והן אכן השלכות מאוד חמורות של אותה גחלת ריאתית. שנית, רוב החומרים הביולוגים, ובמיוחד הטובים שבהם, חסינים מאוד. ביקרתי באי וזרדיניה שנמצא באמצע ימת אורל. כאשר נטשו הסובייטים את שטחי הניסוי שלהם, הם קברו טונות של אנטרקס של גחלת. מדובר ב- 120 מעלות פרנהייט בקיץ, ואוויר קפוא בחורף והאנטרקס עבר עיקור ונקבר. ואף על פי כן, ב- 1997 כאשר ה- CIA נכנס כדי לדגום את האנטרקס בבורות הללו, מצאו שם שרבים מן הנבגים היו עדיין בחיים. שלישית, החומרים הללו אינם ניתנים לגילוי. הם סמויים גם כשמייצרים אותם וגם כשמשתמשים בהם. מדינה לומדת על כך שהיא נתונה במתקפת נשק כימי רק כאשר אנשים שחלו מתחילים להופיע בקליניקות של הרופאים ובבתי החולים. הגורם הרביעי, לנשק הזה או לחומרים הללו, יש טביעות אצבעות מועטות וחלשות ביותר. הדבר החמישי, אין צורך במערכת שיגור מתוחכמת. רק חישבו על אותם מכתבים אשר בם היה טמון האנטרקס והמוות שהגיע ל- 5 אמריקנים.
אם נתבונן באנרטקס הזה, בגחלת הזאת ובהתפרצות שלה, נראה כי שנה אחת לאחר מכן, עדיין אין יודעים מי שלח את המכתבים הללו, וכיצד נוצר המוצר. ל- FBI יש תיאוריה של אדם ממין זכר אני שמחה לומר, מדען ממורמר. אבל עדיין איננו יודעים את הדבר לאשורו. כאשר הנשק הביולוגי המכונה BW כלומר Biological Warfare, לוחמה ביולוגית, מאפשר לתקוף ולהרוג ועדיין להתקיף שוב, או כפי שאמר בארצות-הברית ג'ורג' בוש: אפשר לרוץ ולהתחבא. החומרים הללו הם למעשה החיידקים והנגיפים של אבעבועות שחורות, הדברים הלו יצרו מגיפות שהפכו לאיום הגדול ביותר על תולדות האנושות. כל האנטרקס שמצאו במכתבים, ואנחנו עדיין איננו יודעים כמה מכתבים כאלה נשלחו, שווה ערך לשתי חפיסות חמאה קטנות. וזאת בהשוואה למה שעיראק הודתה שייצרה, ובהשוואה למה שהיא טוענת שהשמידה. ב- 1995, לאחר עבודה מצויינת של אונסקום והעריקה של חוסיין קמה לירדן, אמרה עיראק למפקחים שהיו שם 8350 ליטרים של אנטרקס נוזלי. מדובר
ב - 2200 גלון והם הודו בכך שהם ייצרו 19,000 ליטרים של בוטולינום, שהוא הרעלן החמור ביותר שדי בו כדי למלא את בריכת השחיה במלון שבו אנחנו נמצאים כרגע. איננו יודעים לבטח כמה פוטקסין הם יצרו, ואם הם יצרו אבעבועות שחורות, אבל אנחנו יודעים מתוך ההודאות שלהם, שהם ייצרו חומרים שדי בהם גבירותיי ורבותיי כדי להשמיד כל אדם על פני האדמה. הם טענו שהם השמידו את המאגרים שלהם אבל אין לכך שום עדות ברשומות והם לא הציגו בפנינו שום מדען אשר יוכל לומר לנו כיצד נפטרו מן החומרים הללו. המומחים מוצאים בדיווחים שלהם דברים בלתי סבירים וכך גם אני ועמיתיי. לא סביר שאונמוביק, שזה הכוח שירש את אונסקום, יהיה מסוגל למצוא מה שהחביאו העיראקים.
כדי לראות את התכנית של עיראק בפרספקטיבה נכונה, יש להתבונן בנתונים אלה: כל מפעלי הייצור של אנטרקס גחלת בעיראק היו יכולים להיכנס באחד ממיכלי התסיסה שאתם רואים פה, שהם מאחד המפעלים של רוסיה הסובייטית. אני ביקרתי בכמה וכמה מן המתקנים הללו, ומדובר פה במוות בקנה מידה תעשייתי. זה מה שעסקה בו ברית-המועצות לשעבר. עיראק לדאבוננו, איננה לבדה בשטח הזה, והיא קיבלה סיוע רב גם מברית המועצות לשעבר ואפילו מארצות-הברית עצמה אשר סחרה בזנים של נבגים וחיידקים וסייעה לעיראקים. מבחינת חיידקים ונגיפים ברית-המועצות היא מה שצרפת משמשת מבחינת השמפניה. היו 40,000-60,000 מדענים שעבדו בערים סודיות בכל רחבי ברית-המועצות, אשר הפכו את החיידקים והנגיפים לנשק להשמדה המונית. זה היה באמת מפעל מדהים ועדיין איננו יודעים את כל הפרטים לגבי התוכניות הללו.
אבל עיראק איננה לבדה בזירה הזאת. לארצות-הברית יש רשימה של 12 מדינות חשודות. אנחנו מכירים רק חלק מהן כעיתונאים, וקוראים להן "12 המלוכלכות". זה כמו הסרט שהיה פעם, ואנחנו יודעים שיש עוד מדינות, לא רק המדינות שברשימה. יש מדינות גם שנותנות חסות לטרור והן מתלכדות ומתחברות יחד ל"מפעל" הזה שאמור להדאיג את כולנו. עוד מאפיין של נשק ביולוגי הוא שקיים מגוון עצום. אנטרקס ובוטולינום הם כבר מלים מוכרות בכל משפחה בארצות-הברית. אבל תראו את הרשימה הזאת. תראו כמה אפשרויות יש לנו כאן. אלה הם החומרים שאנחנו יודעים שהיו בברית-המועצות לשעבר או בארצות-הברית. גם ארצות-הברית הפכה את הדברים הללו לנשק. ארצות-הברית כבר נטשה את תוכניתה ב- 1969 ואינה מייצרת עוד נשק ביולוגי. אבל אנחנו חייבים, פשוט חייבים ללמוד ככל יכולתנו על התכניות שהיו בעבר בברית-המועצות ואני צריכה לכך לשבח את שיתוף הפעולה בין ארצות-הברית ורוסיה של היום, שעל פי המדענים של היום עובדים על תרופות הנגד, האנטי-דטים למחלות שהסובייטים הפכו ם למחלות. תוכנית זו עדיין אינה זוכה למימון ולהערכה מספיקים, אבל שיתוף הפעולה בין המדענים הוא אחד המוקדים שלנו לתקווה שנבין את מלוא הפוטנציאל של צורת הרצח הזאת, הנשק הביולוגי.
מאילו חומרים אנחנו צריכים לדאוג, מה צריך להדאיג אותנו? היום אנחנו חוששים מאבעבועות שחורות. סיפרו לי ממקורות די מהימנים שישראל כבר החליטה לחסן את עובדי בריאות הציבור וגם חלק מן הכוחות הלוחמים. אתמול בריטניה הודיעה שגם שם יתחילו לחסן 350 עובדים שהם, ואני מצטטת, "אנשי צוות חשובים וחיוניים". בארצות-הברית יודיעו בקרוב על ההחלטה שתתקבל שם בנושא הזה ואנחנו מאמינים שההחלטה תהייה להתחיל לחסן חצי מיליון חיילים העלולים להישלח לעיראק וחצי מליון עובדי בריאות הציבור אשר ייאלצו אולי לחסן אנשים אחרים.
ההתפתחות הזאת היא התפתחות נוראה במהלך הדברים ההיסטוריים גבירותיי ורבותיי, כי אבעבועות היא אחת המחלות שהיחידות שפשוט נכחדה או הוכחדה מעל פני האדמה. ארגון הבריאות העולמי הודיעו שנכחדה ב - 1980 ועכשיו אנחנו צריכים להתחיל ולחסן וזהו בהחלט צעד הרה-גורל כי החיסון הזה עלול להמית אנשים ועלול לגורם לתופעות לוואי מסוכנות וזאת אחת הסיבות שבגינה ארצות-הברית קיבלה החלטה קשה כזאת, היה לה כל כך קשה להחליט והחליטה בסופו של דבר את מי צריך לחסן ומתי.
לא פחות מבהיל מן הנשק שאנחנו יודעים עליו כרגע הוא הנשק העתידי שיהיה מפחיד שבעתיים. ניסויים שבעבר זיכו את עושיהם בפרס נובל, נעשים היום על ידי תלמידים בתיכון במעבדה הכימית. עם שינוי קל ב-DNA, עם איזה שהוא שינוי קטנטן, שינוי זעיר, העברה זערערה של DNA או של פלזמה, החיידקים המסוכנים, עלולים להפוך מסוכנים שבעתיים. הדבר הזה נעשה בברית-המועצות לשעבר.
רק כדי לתת לכם מושג על סוג החומרים בהם מדובר, אני רוצה לומר שעל פי נתונים של חומרים יבשים שאנחנו דיברנו עליהם בספרנו "ג'ונס", הסובייטים בשיא הפעילות שלהם יצרו 1,500 טון של דבר לעומת שום דבר בארצות-הברית, 100 טון של אבעבועות שחורות לעומת כלום בארצות-הברית. 2,000 טון של גלנדוז ואפילו חיידקי או נגיפי מורבורג שלגביהם אין סם נגד, אין תרופה שידועה לאדם שיכול לרפא.
האמנה לענייני הנשק הכימי איננה מסמך בר סמכא אבל זו דרך לומר לעולם שישנן קטגוריות מסויימות של כלי נשק שהן איומות מדי, זוועתיות מדי, ושאסור להשתמש בהן. האמנה הזאת לא ניתנת לאימות ולאישוש בצורתה הנוכחית, אבל מדובר פה בהצהרה מוסרית מעמיקה שעדיין מאפשרת לכל החותמים עליה לנהל מחקר הגנתי כמו זה שארצות-הבריתת צרפת ומדינות אחרות עסוקות בו.
ישראל לא חתמה על האמנה הזאת. ישראל הייתה יכולה להמשיך ולעשות כל מה שהיא עושה לצרכי הגנה אילו הייתה חותמת. אחת התקוות שעדיין יש לנו לבלום את הנשק הנורא הזה שעוזר לעניים ולמנושלים ואשר איננו תורם דבר וחצי דבר למדינות העשירות, היא להצהיר הצהרות מוסריות ופוליטיות או מדיניות שאסור להשתמש בנשק הזה.
כשאנחנו מתקרבים לעיראק ואולי בקרוב יהיה סכסוך צבאי בינינו, עימות צבאי בינינו לבין עיראק, אני חושבת ואני מקווה שתחשבו על הנתונים שהצגתי בפניכם.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד