כניסה לחברים רשומים



פרופ' ארנון סופר, אוניברסיטת חיפה - "מגמות עתידיות בצמוד לגבולות ישראל"
3/12/2002

פרופ' ארנון סופר – החוג לגיאוגרפיה והמרכז לחקר הביטחון הלאומי, אוניברסיטת חיפה
"מגמות עתידיות בצמוד לגבולות ישראל"


אני רוצה להצביע על מספר תהליכים המתרחשים בצמוד לגבולות מדינת ישראל. כולנו בצדק עסוקים במלחמה שבינינו ובין הפלשתינאים בגבולות הקו הירוק, על ידו קו תפר. כולנו מוטרדים מאוד ממה שקורה באזור הגבול הצפוני עם החיזבאללה. אבל ישנם מספר תהליכים שהם איטיים ולכן תשומת הלב לא ניתנת אליהם. מיליוני ערבים מתקרבים בהדרגה ובאיטיות לגבולות ישראל, דבר שלכאורה הוא מוזר, כי הגבולות לוחמניים, ותמיד היו אתם בעיות. והנה תהליכים אורבניים ואולי סיבות כלכליות מושכים את המיליונים האלה ומקרבים אותם אל הגבול. כאשר מתרבים מיליונים אל גבול, בעיקר אם הם עניים מרודים כמו ששמעתם, הרי שזה צריך להדליק נורות כאלה ואחרות.
אצביע על תהליך אחד של תהליכי פיתוח מפעלי מים בצמוד לישראל. הציבור ברובו הופתע כשבאוואזני פתאום מקימים מתקן שאיבה. אלה תהליכים שרק יתגברו. יש תהליך של אורבניזציה. קיימת גם בעיה של אקולוגיה.
ב – 1948 היו בעקבה 400 תושבים והיום יש בסביבות 50,000. בבקעת הירדן הירדנית היו אז כמה מאות בדואים נודדים, והיום אומדים את מספרים בכ – 30,000. בשנת 1967 היו
כ – 70,000 תושבים במרחבי רמת הגולן, מעבר לגבולות הקו הירוק או הקו הסגול שלנו מול דמשק , והיום אומדים את מספרים בכ - 5 מיליון. אלה הם המספרים, לא כללתי כאן את המספר המצרי, כי בסיני כרגע מדברים על משהו כמו 300,000. למצרים יש תוכנית ליישב באזור עד 5 מיליון איש. בין 2000 ל – 2020 נגלה שהאוכלוסיות הקרובות אלינו יעלו מ – 15 מיליון ל - 26 מליון ואם נוסיף את המצרים, יעלה המספר ל - 30 מיליון איש. אלו הם מספרים שיש להם השלכות על מה שקורה בגבול, וכל היושבים בחדר הזה יודעים שבין ישראל לסיני מפריד מדבר שרוחבו 200 ק"מ.
בצד הסורי תהליך הפיתוח של אגן הירמוך הולך ומתקדם, ומתאכלס באלפים. ברגע זה מתקדמת תעלת אל-סלאם, אשר כבר חצתה את המושג חווה סינית, מי שזוכר את הצינורות מתחת לתעלה. סדר הגודל היום משמעותי הרבה יותר. הסורים רוצים להוביל 2 מיליארד קוב מים, שזה בעצם פוטנציאל המים של מדינת ישראל. יוצאי מלחמת יום כיפור זוכרים את הצד השני של התעלה. לפני המצרים אפשר להוריד את הכובע, איך מפריחים שממות, כמובן שוב בקצב שלהם. התהליך מתקדם לעבר רפיח. מיליונים בדרך, מאות אלפים כבר היום.
תהליך נוסף שנדמה לי שהוא אולי המרכזי כאן ואנשי צבא מכירים אותו, הוא שמדינת ישראל כולה הופכת מערך אורבני. מאזור שפיים ובואכה אשקלון, בית חנון, לעזה עד רפיח, מרפיח לשייך-זואד ואל-עריש, מתפתח ציר אורבני. התהליך מתקדם במהירות כיוון שמיליונים מתווספים ובונים בתים, והארץ כולה אורבניזציה. אותו התהליך מתרחש בקו הירדני ובבקעת הירדן. יוצאי צבא זוכרים את הדרך הנוראה מצור, צידון לעבר ביירות, בציר צר, ומיליונים נלחצים על הציר הזה. זהו הנוף, המציב אתגרים קשים בפני הצבא.
לימדו אותנו שהארץ קטנה ושנצטרך לצאת עם המלחמה החוצה, ואז נמצא את עצמנו בעיר מרפיח לאל-עריש, נמצא את עצמנו בעיר אחת גדולה שהיא אם תרצו כפר-סבא קלקילייה כמשל, הכל אחד בתוך השני. קלקילייה היא בעצם פרבר של כפר-סבא. התהליכים קורים מהר מאוד. המרחק היום בין קלקיליה לחבל'ה, לרסטייה, לאלפי מנשה, קצר. רבותיי, התהליך לגמרי ברור, סוגר עלינו גם מבחוץ ונצטרך לשאול המון שאלות.
הזכרתי את תעלת אל-סלאם, שהיא המפעל הגדול שראינו בצפון. רק בחצביה, באזור האוואזני גרים אלפי אנשים, ויש ריבוי טבעי של שיעים, שהוא פרוע כמו בעזה, אבל הם רוצים מים לשתייה ולפי החוק הבינלאומי הם רשאים לכך והם יצטרכו גם לקחת מים כנראה לחקלאות. אם לא יעבירו את זה כדי להרגיז, נצטרך לראות את התהליך, אשר יפחית מהפוטנציאלים שלנו. ירדן נשארה ללא מים, והיא מנסה במפעל גדול להוציא מים מאגן שנקרא אגן א-דיסי, על הגבול שבין סעודיה לירדן. הוויכוח הוא האם הצינור יוביל ישירות לעמאן או יעבור דרך בקעת הירדן, והנה לכם עוד תעלת מים שתביא עוד אנשים. המים באגן א-דיסי פוסיליים, לפי החישובים שלהם לתקופה ארוכה מאוד, בסדר גודל 80-100 מיליון ולעמאן זה יכול לתת פתרון חשוב.
המצב בגבול מצרים פשוט בלתי נסבל. תהליך הגניבות והברחות הנשק והסמים לישראל הולך ומתעצם. באשר לפרט האקולוגי. אנחנו הולכים עכשיו להקים מתקני התפלת מים גדולים מאוד, שהם קריטיים למדינת ישראל, מאשקלון לאשדוד, לקיסריה ולחיפה. לפני כעשור, במפרץ הפרסי, שמתקני ההתפלה קיבלו את הדלק השפוך של סדאם חוסיין.
את סיפורי אקולוגיה אנחנו מכירים בבקעת הירדן. מי שיבקר בבת חפר, באזור מתן, יראה את התהליכים בעיקר בזמן המסיק. אנחנו מקבלים ונקבל ביוב שיורד, שנוחת עלינו מכל עבר. הגיעו סיפורים לעיתונות על האוואזני, על זיהומים ועל הבעיה של המלחמה על איכות המים. התעלה המצרית מתקדמת, מוקמים מפעלי מים ירדניים ומפעל מים סורי.
אותו תהליך קורה בדרום לבנון, עם מיליונים שייתכן שהם מתקרבים חזרה, ולא הזכרתי את הפלשתינאים. התהליכים איטיים מאוד אבל הם טומנים בחובם סכנה של איום קיומי. התהליך האורבני מחייב את כוחות הביטחון לשנות הוראת ביטחון שלמה. אני יודע שהוא כבר בעיצומו של תהליך. לדעתי חייבים מייד להסתגר מול העולם התחתון בגבול מצרים וירדן. לדאבוני עם כל הקשיים של קווי תפר וחומות, יש לנו עוד חומה של כמה מאות קילומטרים בצד ההוא. המצרים, אם תרצו, גולשים עלינו בעניין הזה ואם נרצה מדינת חוק ומדינה מוגנת גם שם, נפתחת לאט חזית חדשה.
אני חושב שבעניין האקולוגיה המסקנה מאוד פשוטה וברורה. עולם שלישי, עולם עני אינו עוסק באקולוגיה. לכן, נטל בעיות האקולוגיה ייפול על מדינת ישראל. נצטרך לטפל בכל בעיות האקולוגיה בבת חפר, בטול-כרם, באוואזני, בירמוך ובים המלח. זו בעיה שלנו ולא הזכרתי את אילת, עם שכיות חמדה שבה הממוקמת מול 100 אלף אנשי עולם שלישי עם זיהומי תעשייה גם משלנו. אם לא יהיה אפשר להתרחץ התיירות תיהרס. באשר לתהליכים האחרים נשאר לי לקוות שצבא הגנה לישראל יעשה את חלקו.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד