כניסה לחברים רשומים



לכידות ופערים בחברה

 

יו"ר: מר זבולון אורלב, שר הרווחה

 

מדינת ישראל נוטה להתרכז כיום בבעיות הפינוי וכדומות להן ושוכחת לעסוק בנושאים חשובים אלו. 

יכולתה של החברה להתמודד עם כל האיומים השונים עמדה השנה במבחנים קשים.  

 

 

"לכידות וחוסן חברתי" -דוח צוות עבודה

 

ד"ר יגאל בן שלום, המוסד לביטוח לאומי והמכון למדיניות ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה 

 

"עם חורשים זורעים ובונים" – ברצוני לדבר על דור העתיד ועל הקשר בינם לבין חוסננו הלאומי חברתי. אנו חורשים הרבה בנושא המצוקות החברתיות אך איננו זורעים ובונים. 

קיים קשר בין דור העתיד לבין החוסן הלאומי. הילדים הם משאב לאומי ואיכותם הגבוהה תורמת לחוסננו הלאומי. תפישת הילדים כמשאב לאומי רואה בהשקעה של היום את קציר העתיד: השכלה, עבודה טכנולוגיה ועוד. עלינו להשקיע בזאת כבר היום פן לא יהיו לנו יתרונות אלו מחר. 

מתוך 2.2 מליון ילדים: 

  • 330-350 אלף בסיכון. 
  • 130-150 אלף בסיכון גבוה. 

לסכנה מספרת שלבי חומרה: 

  1. סכנה מידית – קורבנות להתעללות והזנחה. 
  2. חשופים לפגיעה עקיפה – עוני, אלימות. 
  3. חיים בנסיבות בהן קיים פוטנציאל סיכון.  

יש למקד לפי מספרים אלו את הקצאת המשאבים לטיפול בנושאים אלו. 

כיום ישנם 13,000 ילדים שמטופלים כמקרי רווחה. 40,000 ילדים להורים משתמשים בסמים ועוד נתונים קשים רבים. הבעיה טמונה בעליה בנתונים אלו. 

ברוב הישובים למעט ראשל"צ עלה מספר הילדים העניים. בר"ג המספר הוכפל. בירושלים ובבני ברק המספרים הגבוהים ביותר. 

35,0000 ילדים הם ילדים למשפחות מובטלות. הם הנפגעים העיקריים!!! 

אמנם יש עליה לזכאות לתעודת בגרות אל יש ירידה באחוז בעלי הסיכוי להיכנס לאוניברסיטאות. יש לשפר הרמה על מנת להכין את התלמידים להתמודדות עם החומר האקדמי. 

פתרונות: 

  1. יש ליזום חקיקת חוק לזכויות ילדים. (הגנה, קבלת שירותים, השתתפות בקביעת גורלם). 
  2. יש לדאוג להעלאת ההקצאה לפתרון בעיות ילדים. 

אפשר אחרת: באירלנד טיפלו בנושא זה באופן מרשים ביותר משום שהתייחסו לכך כנושא בפני עצמו.  

ארגוני הרווחה תופשים במידה רבה את מקום הארגונים הממשלתיים. על הממשלה להשתתף יותר. 

חל גידול במספר ארגוני הרווחה והממשלה תומכת בהן.  

יש להשתמש בארגונים כמנוף ולבצע פעולות מיידיות שהחשובות ביניהן:  

  1. הגדרת יעדים: הגעה למצב של 15% מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני תוך X שנים. 
  2. הקמת ועדה מקצועית שתבחן כיצד נפגעו הילדים ולתקן מצב זה. 

 

ד"ר ג'ון גל, בית הספר לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד, האוניברסיטה העברית בירושלים 

 

 ברצוני לבחון את הקשר בין עוני להשתתפות בעבודה.  

רעיון מדובר מאד בימים אלו הוא זה של תוכניות מעבר מרווחה לעבודה (תוכנית ויסקונסין). 

עוני נהיה נושא פופולארי. אחת הטענות המרכזיות המועלות בהקשר הוא שהפתרון העיקרי הוא עבודה. יש הגיון מסוים בטענה זו ממספר סיבות. נרחיב בנושא:  

נתונים: 

בהשוואה לעשר מדינות רווחה מסוגים שונים ניתן לראות שכאשר מדובר בעוני בגיל העבודה ששיעור העוני בישראל במקום לפני האחרון לפני ארה"ב. מדובר ב-15% מקרב משקי הבית.  

השתתפות בשוק העבודה: תמונה שונה במעט – במדינות הליברליות ישנו שיעור גבוה באופן יחסי וכל גם בצפון אירופה. לעומת זאת בדרום אירופה השיעור נמוך וכך גם המדינות מרכז אירופה. ישראל אינה במצב טוב על אף שאינה במקום הגרוע ביותר. 

חיבור בין שתי הטבלאות: מצד אחד – קשר הפוך בין שיעור השתתפות בעבודה לעוני. מצד שני – קיימות מדינות כמו בריטניה בהן קיים קשר ישיר בין נושאים אלו.  מכאן לא תמיד קיים קשר בין שני הנושאים. לכן יהיה זה חד ממדי לומר שהעלאת ההשתתפות בעבודה תפתור את העוני. קיימים גורמים רבים המשפיעים על הירידה בעוני וזהו רק אחד מהם. יש לעזור לאנשים להשתתף בשוק העבודה. 

 עלינו לנסות להחיל תכניות שיעזרו לאנשים לעבור ממערכת הרווחה למערכת העבודה (ויסקונסין). מניסיון העולם יש להתחשב במספר נקודות בתכנית זו: 

  1. עיתוי -  אין טעם בתכניות כאלו כששוק העבודה לא מסוגל לקלוט מובטלים. 
  2. מיקוד – באותם האנשים להם יש סיכוי. 
  3. שותפות – יש לשתף את הלקוחות, ליצור מוטיבציה.  
  4. הון אנושי – יש לאפשר לאנשים להעלות את כישוריהם. 
  5. מערכות תמיכה במעבר מעבודה לעבודה. 
  6. ניצול נכון של משאבים מוגבלים. 

 

פרופ' הלל שמיד, דיקן בי"ס לעבודה סוציאלית ע"ש פאול ברוואלד, האונ' העברית בירושלים 

 

הנושא: תפקידי ארגוני המגזר השלישי בתחום הרווחה החברתית. 

היקף פעילות הארגונים :50% פעילות (17,000 מתוך 34,000). כל שנה נפתחות 800-900 עמותות חלקן עוסקות בקידום זכויות וכולי. סה"כ המשרות: 175000 משרות 11% מכלל המועסקים. הרכב ההכנסות: 35% מהמשכורות מקורן במימון ממשלתי. ההקצאה בדרך של חוזים גדלה בסדרי גודל עצומים בשנים האחרונות.ערכם הכללי של שירותי המלכ"ר הוא 35 מיליארד דולר – 12% מהתמ"ג. בקיצור: היקף המגזר מאד משמעותי! 

הם מופיעים ממספר סיבות: 

  1. הממשלה נכשלת באספקת שירותים שונים 
  2. ההפרטה – יש שאינם יכולים לעמוד בתעריפי השירות של השוק. 
  3. קיימת חלוקת עבודה בין במדינה לבינם. הממשלה שואפת לכווץ עצמה ולהאציל סמכויות. 

לארגונים שורת תפקידים: 

    • הם מהווים מנגנונים משלימים למנגנוני הממשלה. 
    • הם גם מהווים מנגנונים חלופיים למנגנוני הממשלה. 
    • פועלים בזירות בהן קיימת עמימות חברתית. 
    • הם מספקים רשת בטחון לאוכלוסיות במצוקה. 
    • הם נוטים לעודד חדשנות. 
    • הם אמורים לייצג אוכלוסיות חלשות. 
    • הם משמשים ככלי תיווך בין הממשלה לאזרחים. 

 

 

 

זוהי רמת ההצהרה. אך באיזו מידה הנושאים מתממשים: 

  1. הארגונים מעודדים סקטוריאליות ובכך סותרים את המטרה. קיים פיצול רב – ארגונים שונים שעובדים בענפים דומים – האזרחים יוצאים מופסדים. הפעילות הופכת להיות ממוקדת צרה ומתקבל סידוק ופיצול.  
  2. התלות במשאבי המדינה בשני כיוונים: 

                                                                א.          תלות בממשלה הופכת ארגונים לקונפורמיים ומתפתחת "ממשלה ב'" בירוקרטית. 

                                                                ב.          יכולת ההתרסה והתגובה נגד הממשלה נפגמת. 

                                                                ג.           ככל שהממשלה תנקוט בקיצוצים ייאלצו הארגונים לפנות לסקטור העסקי => חל תהליך התקת מטרות – הן עסוקות בהישרדות! 

  1. האמון הניתן למלכ"רים. ניתן לחשוב שהם נהנים מאמון הציבור. אולם גם הזדמנות זו מוחמצת היות והאמון הניתן לחלקן נפגם עקב הפרסומים האחרונים אודות רמות השכר וכדומה. 
  2. אין להן כוח פוליטי והן לא מצליחות ליצור התחברות ביניהן והן משחקות לידי הממשלה. החוסן החברתי נפגע ממצב זה בגלל האינטרסים של מנהיגיהם.  

 

סיכום: 

רק יצירת כוח משמעותי יותר יצליח ליצור חוסן חברתי.  

 

גב' דליה לב שדה, מנהלת השירות לעבודה קהילתית, קליטת עלייה ושיקום שכונות, משרד הרווחה - חוסן קהילתי - האתגר החברתי בבניית החוסן הלאומי 

 

הנושא: האנשים והקהילות בהם הם מתגוררים. האם אנו יכולים להשפיע על התמודדויותיהם? 

חוסן קהילתי הוא האתגר החברתי בבניית החוסן הלאומי. השירות לעבודה קהילתית החל לפעול הנושא זה ביישובי ספר שונים. אנו (השירות הסוציאלי) פועלים באופן הולך וגובר בנושא זה. 

חוסן קהילתי כולל גם היבטים כלכליים חברתיים ועוד. 

יש צורך באיזון מוקד שליטה חיצוני (המדינה) ופנימי (תפקידי האזרח). כיום הדגש הוא על המוקד החיצוני.  

החוסן מבוסס על שותפות מורכבת בין כל גורמי המדינה והאזרחים. 

חוסן קהילתי – יכולת הקהילה לנקוט פעולה מכוונת לשיפור היכולות הקולקטיביות של תושביה ומוסדותיה. ההגדרה הסותרת של המועצה לביטחון לאומי נובעת מעיסוק רק במצבי חירום וכו'.  

לתפישתנו: פיתוח תפיסה רב ממדית בשני נושאים:  

  • עיצוב המענים הטקטיים 
  • עיצוב ויישום תהליכים חברתיים קהילתיים.  

התהליכים כוללים : 

    1. בניית תשתית קהילתית המבוססת על משאבי הקהילה (גיבוש לכידות, הקמת רשתות פעולה שונות, יצירת קשר עם מערכות אזוריות. 
    2. פעילות התנדבותיות המבוססת על ההיכרות הפנים קהילתית ועוד)=> העשייה תיצור התלהבות ותגדל ככדור שלג. 
    3. יש צורך גם בעזרה ממשלתית לכך בעיקר פיננסית. תקצוב הולם הוא חלק ממערך החוסן הביטחוני.  
    4. יש לתמוך בערכי סולידריות, התנדבות, פעילות קהילתית, שיתוף פעולה, מנהיגות קהילתית ועוד 

 

פרופ' אברהם פרידמן, דיקן בי"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה 

 

אנסה לסכם את עשיית הצוות בעבודותיו השונות ואוסיף חלק משלי לכך.  

אנסה להציג מספר נקודות מעבודתו של מומי דהאן שאינו נמצא כאן היום עקב מחלתו.  

טענותיו של ד"ר דהאן: 

  1. חלק מהבעיות שיש לנו בתחום העבודה והרווחה נוצרו מהזרמה פנימה של עובדים זרים. נוצרה תחרות שלא עמדנו על משמעותה. אוסיף שיש כאן כתב אישום חריף נגד ההסתדרות. 
  2. מצג שווא לגבי נדיבות מופרזת של מדיניות הרווחה – הסכומים לא השתנו בשנים האחרונות! 
  3. ניתוח בעיית הסיכון המוסרי – בניית האתגר של מסננת המונעת מפרטים המעונינים לעבוד את המוטיבציה. 

לכידות חברתית היא הכוח המחבר את החברה אל חלקיה. החברה הישראלית כיום מרובת שסעים הין פערי הכנסה, בין רמת דתיות, בין לאומים, בין אידיאולוגיות לגבי השלום ואף בין ארצות המוצא.  

אנו עברנו בחברה מהפך מהקמת המדינה עד היום. יצאנו מחברה בעלת הדגש אידיאולוגי – היא זו שנתנה את הטון, כיום אנו חברה בעלת הדגש חומרני להוציא קבוצות קצה. המעבר היה מגישה שהדגישה את הקולקטיב לגישה שמדגישה את ההצלחה וההישגיות. פתחנו את זכות היחיד על חשבון הפטרנליזם המוסדי.  

בשנים האחרונות הממשלה מנטרלת יותר את האזרחים משיתוף במעשה הציבורי. השרים טוענים שעושים זאת אף להם.  

  

מה צריך לעשות: 

  1. אין להכליל – לא כל המובטלים בטלנים. לכל משרה יש כיום מאות מועמדים.  
  2. יש לאכוף את החוק ביד חזקה לגבי המרמים בנושא הקצבאות.  
  3. יש לטפל במגזרים המיוחדים בחברה הישראלית במובן של מציאת יותר פתרונות. 
  4. יש ליצור שיתוף בין החברה האזרחית לממשלה. 
  5. יש לתאם בין ארגוני הרווחה למוסד לביטוח לאומי. לא מספיק לדון בעוני רק לפי הדו"ח אלא באופן אמיתי. מי שלא יהיה לו סף קבוע יוגדר כעני אמיתי. 
  6. יש לשים לב לשוני באבטלה של היום מזו של פעם. נוספה שכבת המובטלים העצמאיים שצורכיהם שונים והם אינם יודעים כיצד להתמודד עם העוני כיוון שהם סוחבים על גבם חובות. ישנה בשלטון מפלגה אחת בלבד שרואה עצמה מייצגת מגזר זה. 

 

מר זבולון אורלב 

 

החברה הישראלית עומדת בצורה מרשימה ומעוררת כבוד במבחן הביטחוני. אולם אין כך הדבר בחוסן החברתי. כבר חצינו את הקו האדום!!! שעה שתחזית העוני ל-2004 היא שכל משפחה חמישית תחיה מתחת לקו העוני, כך כל אדם רביעי וכל ילד שלישי, חצינו בכך את הקו האדום. מדד ג'יני מלמד על גידול שנתי של קרוב לשני אחוזים בפער ההכנסות. עניי המדינה מתרחקים מקו העוני בין 7 ל-12%. מכאן יש משמעות רבה לדיון זה היות וחציית הקו האדום מסוכנת מאד. בניגוד להתגייסות הלאומית לטיפול בטרור הפלשתיני נותרת המערכה החברתית חסרת "לוחמים".  

הסכנה הטמונה בשינויים החברתיים (שרובם נעשו ללא דיונים) היא שהצעדים מעוגנים באידיאולוגיה שמרנית שלא מבקשת לפתור רק את סוגיית הגירעון אלא גם דוגלים בתזת אי אחריות הממשלה כלפי כל אזרחיה=> ערעור על התשתית המוסרית שברווחה החברתית. כדי להצדיק זאת מציגים את מדינת הרווחה כחסרת אחריות ואת מקבלי השירותים כעצלנים. תשלומי ההעברה משמרים את העוני ומהווים מדיניות חסרת אחריות. ברור שמדיניות זאת הביאה את מדינת ישראל לחציית הקו האדום. הם טוענים לאי אחריות של המדינה כלפי הפרט דבר שיוביל מחר לדברים אחרים דוגמת ירידה מהארץ, השתמטות משירות ביטחון ועוד.  

השבר במדיניות החברתית מסוכן מאד ומעורר בקיעים קשים מאד בתחומים החברתיים. קבוצות באוכלוסייה עלולים לעורר מרד ע"מ לא להשתתף באריות הכוללת.  

אני שמח על העלייה ברמת הדיונים בנושא מדיניות הרווחה, העוני ועוד. הדיונים חשובים ומהווים חלק מהתרופה. סוגיית העוני אינה חד ממדית. מולה אין לממשל הישראלי מערכת שמטפלת בסוגיה כמערכת. כל גורם מטפל בתחום שלו. אני סבור שהגיע הזמן לראות בסוגייה בעיה לאומית בעדיפות עליונה ולצורך כך להקים מועצה לאומית למלחמה בעוני. לא עוד רשות כי אם מועצה לאומית שתוקם עפ"י החלטת ממשלה שתאסוף את הנתונים מכל המשרדים, תביאם לשולחן אחד ותגבש תכניות לאומיות שימנעו נטרול פעולות של ארגון אחד ע"י פעולות של ארגון אחר. הפיצול בטיפול מונע טיפול יעיל. מטרות הועידה יהיו לפעול לצמצום העוני וגיבוש אסטרטגיה למאבק בעוני. 

עלי לחזור ולומר שסוגיית העוני והפערים החברתיים מהווים איום וסכנה למדינה לא פחות מהסכנות החברתיות. 

 

 

מתדיינת: אל"מ (מיל.) אתי פרץ, יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים בישראל. 

 

אחבר את מה שנאמר למהותו של הכנס. 

המושב נולד מתפישת הרב תחומיות והבין תחומיות. זהו שיח שאינו קיים במדינה מחוץ לאולם זה. 

ישנן שתי נקודות בנושא זה: 

  1. במציאות כיום מעמד הביניים מתרסק לחלוטין. אין עמוד שדרה. יש קומץ בפסגה ומאסף ענק. דור הביניים נאבק בדילמה האם להושיע את ההורים או להציל את הילדים. אחד המפתחות לחוסן חברתי הוא שלכל היחידים יש מקסימום משאבים להתקיים מעצמם ולהיעזר ברשתות משלימות רק בעת הצורך. 
  2. אנו נמצאים במדיניות שמתקיימת כבר שנים רבות. אלו תהליכים של שני עשורים של התמוססות הנכסים החברתיים שהיו ברשותנו. 

לולא נבין שמדיניות כלכלית היא כגלגל שיניים כלומר ישנה אנרגיה של כל אחת מהשיניים המשמש לרווחת הכלל. הדרישה הראשונה צריכה להיות לתכנית אסטרטגית. אין פרות קדושות: לא זכויות מעסיקים ולא זכויות ביטחון. יש לדרוש תכנית אסטרטגית מסודרת עם יעדים אופן הדיון הקיים כיום בממשלה אינו ראוי ומעורר גיחוך!  

לסיכום: 

א.       תכנית אסטרטגית 

ב.       שקיפות ודין וחשבון. 

ג.        חייבת להיות תכנית כלכלית חיה נושמת שמעודדת תכניות תומכות באמת שאינן מס שפתיים כפי שעושה כיום משרד האוצר. 

 

שלמה בוחבוט מגיב.  

 

אנו עומדים בפני קטסטרופה חברתית. עם ישראל מופקר. בכנסת לא מצביעים על חוקים כי אם על תקציבים שמעולם לא נקראו. לו הייתי במקום שר הרווחה הייתי מגיש את התפטרותי. החברה בישראל זקוקה לעירוי. שר האוצר בא לנאום במגרש ביתי. לא ניתן לנהל מדינה בתקציבים שנורים מהמותן. אמנם חשוב מאד שיתפתח המגזר העסקי אך יש לזכור שקלטנו מליון עולים חדשים שחלקם הגדול המצוקה.  

עלינו לקיים דיון אודות שינוי שיטת הממשל והבאת נציגים מכל שכבות האוכלוסייה ומהשטח. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד