כניסה לחברים רשומים



השגריר ד"ר עודד ערן - פתיחת מושב פיתוח קשרי נאט"ו-ישראל

 

 

לפני שאומר כמה מילים על יחסי ישראל נאט"ו, אני מבקש לציין כאן את נוכחותם של כמה אנשים שלא יושבים בפאנל, אבל נמצאים אתנו כאן: השגריר מיכאל ז'נטובסקי [Michael Žantovský,], שגריר צ'כיה - אני מבקש לציין זאת משום שמהאחד בינואר תהיה השגרירות  נקודת הקשר שבין נאט”ו לבין ישראל. השגריר קאי אידה [Kai Eide], השגריר של נורווגיה לנאט”ו. השגריר בוגדן מזורו [Bogdan Mazuru], השגריר של רומניה לנאט”ו, והשגריר אלכס רונדוס [Alex Rondos] שהוא יועצו הבכיר של מנהיג האופוזיציה ביוון, ומעורב בהרבה פעילויות במזרח התיכון. להיות שגריר ישראל היום בבריסל, הבירה של נאט”ו והבירה של האיחוד  האירופי, זה הרבה יותר נעים מאשר היה לפני שנה או שנתיים, ופשוט מדהים לראות באיזה מהירות שכחו באירופה כמה מנהיגים מהאזור שחלפו מן העולם לאחרונה, במיוחד אחד, וכיצד מדברים על חלון ההזדמנויות. אני חושב שהחלון הזה, שנפתח במזרח התיכון, נפתח גם בבריסל לגבי שני הארגונים שאנחנו דנים בהם הבוקר.

 

לנאט”ו יש עניין גובר במזרח התיכון. העניין אולי חורג מהסכסוך הישראלי-ערבי, הוא בוודאי חורג, אבל העניין הזה התחיל להתממש לפני 10 שנים באותו חלון הזדמנויות קודם של תקופת פוסט-אוסלו. בעצם זו המקבילה של נאט”ו למה שנקרא "תהליך ברצלונה", שבו יש דיאלוג בין האיחוד האירופי לבין מדינות הים התיכון, וזה דיאלוג שנפתח בין נאט”ו לבין 7 מדינות בים התיכון. 7 המדינות כוללות ארבע בצפון אפריקה: אלג'יר, תוניס, מרוקו ומאוריטניה ושלוש באזורנו: מצרים, ירדן וישראל. אף על פי שהוא עוד לא הניב הרבה פירות, יש בשנתיים האחרונות התעוררות רצינית ביותר ומאד ברורה בפעילות גם מצד נאט”ו, אבל גם מצד 7 המדינות שכרגע הזכרתי את שמותיהן. זה מתבטא בכמה דברים: פסגת נאט”ו באיסטנבול, שהייתה רק לפני כמה חודשים, יצרה פורום מקביל לא רק לשבע מדינות הים התיכון, אלא גם למדינות המפרץ. היה מעניין לראות איך 7 המדינות של הים התיכון מגינות בחירוף נפש על המסגרת שלהן - של השבע - ומבקשות שאם נאט”ו רוצה לנהל דיאלוג עם מדינות אחרות, שיוקם פורום אחר עבור מדינות המפרץ. בלי שתיאמנו את זה, כל השבע הציגו עמדה משותפת מול העמדה, בייחוד העמדה האמריקאית בנושא הזה, שרצתה להכניס את כולם תחת מטריה אחת.

 

לפני חודש ימים נפגשו הרמטכ"לים של כל 7 המדינות עם הרמטכ"לים של 26 חברות נאט”ו בבריסל, והיה דיון. זה היה מפגש חשוב לכשעצמו, והיה בו גם דיון די מעשי בנושא הטרור.

בשבוע שעבר כל שרי החוץ של השבע - שר החוץ שלנו נבצר ממנו בגלל סיבות אישיות, ונכח השר שרנסקי - נפגשו עם שרי החוץ של חברות נאט”ו. נכון שזה היה מפגש חמים, ואולי גם טעים, אבל עצם קיומו בפעם הראשונה במישור הזה של שרים היה חשוב ביותר. שלשום נפגש שר החוץ סילבן שלום עם מזכ"ל נאט”ו, והשיחה עסקה בדרכים לשדרוג היחסים. המזכ"ל עצמו, מזכ"ל נאט”ו, יגיע לאזור באביב הקרוב. כל אלו, פלוס האינבנטורי המאוד מרשים של הפעילויות שמתקיימות בין ה- 7 לבין נאט”ו, כל אלה הם סימנים לפי דעתי די ברורים לעניין שיש לנאט”ו באזור, ובמידה רבה גם העניין של 7 המדינות החברות.

 

מה העניין של ישראל בארגון הזה? קודם כל, לטווח המיידי, כל שיתוף פעולה שיש לנו עם מדינות ערב - באיזה פורום שאנחנו יכולים למצוא את עצמנו בו יחד אתן - יבורך, וצריך לקדם אותו. צריך להפוך את הפעילויות האלו לחלק, לשגרה של תהליך נרמול וראיית מדינות ערב את קיומה של מדינת ישראל כעובדה ברורה, עובדה קיימת שמוצאת את ביטויה בפעילויות המשותפות האלה.

במהלך הפעילויות או תוך כדי הפעילויות בעשור האחרון, גילתה ישראל את נאט”ו, את הקו הנרחב שיש לפעילות משותפת, שבו ישראל יכולה להביא את הערך המוסף שבהרבה מקרים הוא ערך מוסף ייחודי לפעילויות בנאט”ו, וזו אחת הסיבות לכך שישראל מבקשת לשדרג את היחסים, למצות את מירב האפשרויות והפוטנציאל שקיים ביחסים בין נאט”ו ובין ישראל.

 

אני מסיים במשפט הבא: אינני מסכים לדובר שהיה בפאנל הקודם, ובנייר ששמתי בחוץ אמרתי שהעניין החשוב ביותר שיש לישראל בנאט”ו הוא לא בחברות מלאה בנאט”ו - אפשר להגיע אליה בשלבים, זאת שאלה אחרת, איך לעשות את זה ומתי לעשות את זה - העניין שיש לישראל בנאט”ו הוא יצירת אינטרלנט ביטחוני פסיכולוגי לישראל, אם וכאשר ישראל תגיע לאותו מצב שהקברניטים שלה קוראים לו נטילת החלטות כואבות, ואנחנו נרצה להיכנס לכל מסגרת שבה נוכל כחלק מזה. נאט”ו היא המסגרת הכי ברורה והכי מתאימה, אולי אפילו יותר מאשר האיחוד האירופי.

אני  עובר מיד לדובר הבא, רון אסמוס, שעסק בנושא הזה. אני רוצה לומר משפט אחד, שהוא אולי המשפט היותר חשוב מאשר כל הביוגרפיה שלו, אותה אתם יכולים לקרוא בחוץ. מזה שנה מתנהלת פעילות מחוץ למישור הרשמי או מעל או מתחת למישור הרשמי. שותפים בה מרבית האנשים - כל האנשים שיושבים בפאנל הזה, בעצם - שמטרתה היא לפתח ולקדם את הרעיון של שדרוג היחסים של ישראל עם נאט"ו. קבוצת חשיבה תקראו לזה, או לובי, והתחיל להוביל את זה רון מטעם ה-German Marshall Fund, ופה אני רוצה להודות אישית לפעילות וגם ליו"ר מארק לילנד [Marc Leland] שיושב בשורה הראשונה.

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד