כניסה לחברים רשומים



שאול ברונפלד

ערב טוב. תודה על ההזמנה. אני החלטתי לוותר על הסטטיסטיקות, אני אשחרר אתכם מהלחץ הזה ואגש ישר לעניינים. אני מניח שבכינוסים כאלה במקומות אחרים בעולם לא צריכים שני מרצים מכובדים כמו אמיר (פרופ' אמיר ברנע) ומאיר (ד"ר מאיר סוקולר) להסביר עד כמה שווקי הון הם דבר חשוב, כמה הם תורמים למשק, לחברה, לחוסן הלאומי. אצלנו זה לא דבר מובן מאליו. יש לנו, כידוע, מורשת בולשביקית טובה מאוד ובכתבי א.ד. גורדון לא הייתה אף פעם המלצה לעשות שוק הון משוכלל ועם זה לחסן את המדינה. ולכן, יש צורך להסביר את הדברים האלה. מאיר ואמיר עשו את זה בצורה יוצאת מן הכלל, כך שאני יכול לגשת ישר לעניין ולשתף אתכם בניסיון שלנו בתחום הזה.

 

אנחנו רואים את עצמנו כספק של תשתיות. כמו שאורן הציג את התשתית של הובלת דלק, תשתיות תחבורה, מים, חשמל, מבחינתנו, אנחנו רואים את תפקידנו כספק או מתחזק, מפתח של תשתית פיננסית, שהיא מאוד מאוד חשובה. אז אמנם אנחנו לא עובדים על הבולדוזרים והסקרייפרים והבאגרים, אבל גם לנו יש עבודת צלילה לא פשוטה ואני רוצה לשתף אתכם בניסיון האחרון שלנו.

 

מה שאמיר ומאיר לא הדגישו מספיק, זה שבורסה זה התחום האנושי השני החשוב שבו הגודל מאוד מאוד קובע. ומה לעשות, אנחנו מדינה קטנה ומוקפת אויבים והקוטן של המשק הישראלי פועל בעוכרי ניסיונות להקים תשתית מודרנית של שוק ההון. מאחר שאני חדש עם הקהל הזה, אז אני מרשה לעצמי לספר סיפור, שכבר כל הכלכלנים שמעו אותו אלף פעם אבל, אולי אתם לא שמעתם. והסיפור הוא על בן גוריון, שנסע בסוף מלחמת השחרור לבקר את הנשיא טרומן. וטרומן קיבל אותו בסבר פנים יפות והייתה להם שיחה מצוינת ובסוף השיחה הנשיא טרומן אמר לבן גוריון: אדוני ראש הממשלה, המדינה שלכם עברה מלחמה קשה, צרות, בעיות, אולי אתה רוצה שנשלח לכם כמה גנרלים אמריקאיים שיעזרו לכם? ובן גוריון אמר: By all means, Mr. President, please send us General Electric, General Motors and General Dynamics. אז הוא לא שלח, הם לא באו ואנחנו נשארנו עם כור ועם סולל בונה והסנה ובנק הפועלים ויש לנו בעיה לגמרי לא פשוטה של קוטן, שפוגע בעוכרי שוק ההון.

 

ועכשיו אני מגיע לסיפור של שנה שעברה. ביוזמה של משה טרי ואייל בן שלוש, קמה ועדת רובי בכר. רובי בכר מסכן, ישב בראש ועדה, הוציאו דו"ח מאוד מאוד מעניין וכולם חושבים שהוא בעצם יוסי בכר שהוציא את הדו"ח השני. אבל לא חשוב, היתה ועדה שהמליצה על פיתוח והקמת שווקים חוץ בנקאיים לאשראי. הוועדה הגישה את הדו"ח באוגוסט 2003, דו"ח מאוד קצר, לעניין מומלץ לקרוא. ובעקבות הדו"ח הזה, הבורסה החליטה להקים מסגרת למסחר באגרות חוב שיונפקו למשקיעים מוסדיים בלי תשקיף. זאת מסגרת שהחלטנו לקרוא לה רצף מוסדיים והיא מקבילה למסחר באגרות חוב שמתקיים בבורסה גופא באגרות חוב שהונפקו בעזרת תשקיף. האמת היא, כשהתלבטנו אם להקים את השוק הזה שקראנו לו רצף מוסדיים, דבר אחד מאוד הדאיג אותנו, שגם בבורסה, אין מסחר באגרות החוב האלה. אני מתכוון לאגרות חוב של חברת החשמל, בזק, IDB, בנקים למשכנתאות, גם בנקים רגילים. לא היה מסחר.

 

אמרנו בסדר, למען פיתוח השוק, למען השכלול בואו נקים את רצף מוסדיים. הקמנו את זה תוך מספר חודשים בהשקעה לא גדולה, כי התלבשנו על מערכות ממוחשבות קיימות למסחר באגרות חוב רגילות. ובשעה טובה ומוצלחת, בחודש אפריל או מאי 2004, השקנו את המערכת ומאז היו שלוש עסקאות, ארבע עסקאות, במלים אחרות - שום דבר. יש די הרבה הנפקות של אגרות חוב כאלה, מסחר בבורסה - אין. ותכף, תכף נראה את הסיבות, הסיבות לחוסר העניין או חוסר ההצלחה של המסחר בשוק הזה הן לא כל כך ברורות, אבל העובדה היא, שאין מסחר בניירות האלה. אנחנו מקווים שזה עניין של התרגלות, הסתגלות, עד שקרנות הפנסיה יגלו את השוק, עד שתתבסס איזושהי מסה קריטית. בינתיים השקענו, הקמנו תשתית ומסתבר שלא כל כך רוצים להשתמש בה.

 

המקרה הזה הוא אינדיקציה די טובה עד כמה קשה או לא פשוט להקים שוק. אז הבנו ששווקים משוכללים עוזרים מאוד לכלכלה, לחוסן, אבל איך מקימים את השוק? איך דואגים שבאמת השוק יתפקד, כפי שהכלכלנים רוצים שהוא יתפקד. אז יש לנו כמה דוגמאות להצלחות, הייתי אומר מסחררות, אם מותר לי בצניעות להגיד. כל השוק שהתפתח בעשור האחרון במכשירים נגזרים למדד תל אביב 25, האופציות על המדד, קרנות הנאמנות, סלי המניות על המדד הינו הצלחה אדירה. יש גם כמובן דוגמאות להצלחות הרבה פחות מזהירות - מסחר באופציות על שער האירו לא הצליח, אופציות על מדד תל אביב 25, תל אביב בנקים לא הצליח, חוזים על מבנה קצר מועד גם לא הצליח. כלומר, זה שכלכלנים רוצים שיהיה שוק משוכלל לא מבטיח שהשוק הזה ייווצר. בייחוד במשק שהוא באופן בסיסי משק קטן וקוטן פועל נגד הצלחה של שווקים פיננסיים.

 

המסקנה היא, שצריך קצת לעזור לשווקים האלה להתפתח. אני יכול לתת דוגמה איך לא עזרו לשווקים להתפתח. עד לפני שנתיים אסור היה לעשות שוק בניירות ערך במדינת ישראל, כלומר מי שקנה ומכר אותו נייר ערך, ובכך הבטיח את הנזילות - היה צפוי שהוא יואשם במניפולציה. ובאמת התקנה הזאת שונתה על ידי משה טרי, אבל מוטב היה לה שהיא היתה משתנה לפני 15 שנה או בכלל שלא הייתה באה לעולם. אני יכול לתת דוגמה מאוד קונקרטית: בנק הפועלים לפני שנתיים רצה לעשות שוק באגרות החוב שלו שנסחרות בבורסה וכאלה שלא נסחרות בבורסה מסיבות שלו. בנק ישראל אסר על הבנק לעשות את זה. שוב, אני לא רוצה להיות כאן הסנגור של בנק הפועלים, כי כולם יודעים שיש לזה רגישות בעניין הזה שבנק עושה שוק באגרות החוב שלו. אבל מה לעשות, זה מה שכל הבנקים הגדולים בעולם עושים ויכול להיות, שמי שטובת הקמת שוק ההון ופיתוחו במדינת ישראל נגד עיניו היה יכול בעניין הזה לעשות איזושהי מחשבה שניה.

 

אבל בנק ישראל הוא לא היחידי. קחו למשל את הנושא, שעכשיו מתגלגל בעיתונים בימים האחרונים. יופי, איחדו את שיעורי המס על רווחי הון, על השקעות בישראל ועל השקעות בבורסה ובעולם. השוק יהיה משוכלל, כל אחד יוכל להשקיע בבורסה של ניו זילנד ו-vice versa וימות המשיח. הכל בשם שכלול שוק ההון. זה בסדר, אבל באותה הזדמנות היו יכולים לתקן גם כמה דברים, שפוגעים קשה בשוק המניות ובשוק אגרות החוב במדינת ישראל. למשל, האיסור או חוסר היכולת לקזז הפסדי הון ממניות מול הכנסות מריבית ודיבידנדים, דבר שיש בכל שווקי ההון המשוכללים בעולם. אצלנו לא עושים את זה ואומרים אולי בשנת 2007, אם יהיה כסף, נעשה את זה. שוב, זה דבר נהדר, אבל עם גישה כזאת, קשה מאוד לפתח שווקי הון.

 

אני לא רוצה להאריך בעניין הזה, כל מה שאני רוצה לטעון זה ששוקי הון משוכללים לא צומחים ולא מתפתחים כפטריות אחרי גשם. מה לעשות, צריך יד מכוונת, עוזרת מצד המערכת הממשלתית והיד הזאת צריכה בראש ובראשונה לדאוג, שיהיה תיאום יותר טוב בין אגף שוק ההון, מס הכנסה, החשב הכללי ואם אפשר גם עם בנק ישראל. אבל זה כבר קצת יותר קשה ואם לא יהיה את התיאום הזה, אז נמשיך לדבר ולהסביר כמה שוקי הון הם חשובים לחוסן הלאומי, אבל שוקי הון משוכללים - מי יודע אם ייצא מזה. תודה רבה.

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד