כניסה לחברים רשומים



שר החוץ, סילבן שלום

  

ידידי הנכבד, פרופ' אורי רייכמן, שהיה המורה שלי ואני מקווה שהוא לא עשה לי פרוטקציה, אבל קיבלתי אצלו 95 בקורס. קורס מאוד מעניין, דיני קניין, והוא הרי אחד המומחים בארץ לתחום הזה. ד"ר עוזי ארד, שמושך מאחורי הקלעים את הכנס הזה ומוביל אותו. אני רוצה לומר לכם, שהצלחתם שניכם להביא את כנס הרצליה למודעות לא רק בארץ, אלא בכל העולם וזה כבר דבר, שהוא באמת חורג מגבולות של כינוס כזה או אחר, אלא מביא את זה למצב, שבו כולם ממתינים ומחכים ומצפים, מה יאמר על ידי הנהגה הלאומית של ישראל ביום הזה.

 

בדיוק לפני  שנה, ב-14 בדצמבר 2003, נתפס סדאם חוסין, אחד הרודנים הגדולים ששלטו אי פעם על אחת ממדינות האזור. תפיסתו סימלה בעיני שנה של שינויים דרמטיים בעולם כולו ובאזור בפרט.

לא רק בנושא העיראקי ראה המזרח התיכון תמורות. לוב  פנתה לדרך חדשה של שיתוף פעולה עם המערב, עיראק בדרך לבחירות דמוקרטיות, כמו גם אפגניסטן, שכבר היו בה. הכל החל בתהליך אותו מובילה ארה"ב לכינון של רפורמות בעולם המערבי, והמלחמה בטרור הפכה לפתע נחלת העולם כולו.

זו לא רק בעיה שלנו, אלא בעיה של כולם. עוד יש עבודה רבה לפנינו, אבל האמצע הולך ונעלם. הדינוזאורים נעלמים, הקיצוניים נכנסים למגננה, בעוד הכוחות המתונים מתחזקים. ארה"ב מובילה את השינוי העצום הזה, בראשות ממשל, שנבחר מחדש.  עם השקפת עולם מגובשת, חזון ברור ומדיניות אקטיביסטית, מציבה ארה"ב בפני העולם כולו את החזון הדמוקרטי.

 

ארה"ב מוכיחה, שכשיוזמים - מצליחים. כשלא פוחדים לומר את האמת, ניתן לחולל שינויים. כך אני פועל מאז כניסתי לתפקיד.

אני מאמין, שמדיניות חוץ נכונה, פירושה לקחת יוזמה. אין היום מדיניות חוץ פסיבית, אין היום מדיניות רק של חדרים שקטים, במיוחד בעולם המשתנה, עלינו לקחת יזומה ולחזק תמיד את הכוחות המתונים, מצד אחד ולבודד את הכוחות הקיצוניים, מצד שני.

 

גבירותיי ורבותיי, וכבר הזכיר זאת עוזי ארד, עם כניסתי לתפקיד, ביומי הראשון אמרתי שאני מציב בפני שתי מטרות עיקריות : שיפור יחסי ישראל עם מדינות ערב והידוק הקשרים של ישראל עם אירופה. זה שנים שישראל דוחפת לנורמליזציה עם העולם הערבי, עם הצלחה מוגבלת למדי.  הדבר הוא כמובן אינו פשוט, אך הוא חיוני ביותר ליציבות האזור ולביטחון ושגשוג של כל תושבי המזרח התיכון. לכן, חיזוק הקשר עם מדינות ערב היה ויישאר היעד הראשון במעלה.

מאז כניסתי לתפקיד פעלתי להתיר את אותו קשר גורדי בין ההתקדמות בערוץ הפלסטיני לבין ההתקדמות ביחסים עם מדינות ערב ויש כבר תוצאות ראשוניות.

בשנה האחרונה חזרתי ואמרתי מספר רב של פעמים, שיש שיפור ניכר ביחסים מול מצרים, שמצרים קיבלה החלטה אסטרטגית ללכת לקראת חימום היחסים עם ישראל. מעורבותם בתוכנית ההתנתקות, אזורי תעשיה משותפים - הסכם שנחתם רק אתמול, עסקת גז, הקמת וועדות משותפות - צבאית ומדינית - וכמובן, השיא, שחרורו של עזאם עזאם, דבר שאולי בהמשך יוביל גם להחזרת השגריר המצרי לישראל.

אבל השנה, אחרי 25 שנים של שלום, אני מקווה שמצרים, סוף סוף, תסחוף אחריה את שאר מדינות ערב להכרה, כי שיתוף פעולה עם ישראל  היא הדרך הבטוחה והטובה לבניית ביטחון, שגשוג ויציבות לעמי האזור.

גם עם שכנתנו השניה, ירדן, אנו פועלים לקדם את היחסים האסטרטגיים.  שמעתי את המלך עבדאללה מתייחס בסיורו בשבוע שעבר בארה"ב להזדמנות באזור. לכן, הקריאה שלנו אל המלך, לשר החוץ שלו אל-מולכי, לכל ההנהגה הירדנית, לא להחמיץ את אותה הזדמנות. יש לאמץ גישה פרגמאטית, להתגבר על בעיות בהקדם, כי לפיתרון לבעיות בסוגיה הפלסטינית דרושה גם מעורבות ירדנית.  שיתוף פעולה ישראלי-ירדני הוא חיוני, כמובן, ליציבות האזור.

 

אבל נורמליזציה עם העולם הערבי אינה רק מצרך רגשי. היא גם כלי מרכזי, משותף לישראל ולקהילייה הבינלאומית, לחיזוק הכוחות המתונים באזור. הנורמליזציה פירושה גם הפסקת ההסתה הפרועה כנגד ישראל בעולם המערבי. הסתה זאת הרעילה דורות של צעירים. לא ניתן יהיה להשיג את מטרתנו המשותפת, לעודד את המתונים ולבודד את הקיצוניים, מבלי שכל השחקנים באזור ילחמו בהסתה.

כידוע לכם, אני מקיים פגישות תדירות עם מנהיגים ממדינות ערב, כדי לקדם את ההידברות ואת ההתקרבות ואין ספק, שבתקופה האחרונה אני חש הפשרה מסוימת בכיוון הזה.

סדאם חוסין כבר איננו, קדאפי שינה את טעמו, ערפאת גם הוא כבר לא איתנו ויש להם היום הרבה יותר ביטחון ללכת קדימה, כאשר אין חשש, שאחד מאותם מנהיגים קיצוניים יקעקע את השלטון הפנימי שלהם בארצותיהם. אמנם נשאר ארגון קיצוני, קשה, אל-קעידה, שעדיין מאיים, אבל אנחנו חשים את השינוי ואני מאמין באמונה שלמה, שיש לנו סיכוי בשנה הקרובה לחדש יחסים עם מדינות ערב רבות, כשהיעד שלנו הוא לכונן יחסים עם עשר מדינות ערביות. הדבר הזה אפשרי, במאמץ אמיתי, בהידברות, ניתן להגיע לכך, כי בסך הכל, עם רוב העולם הערבי אין לנו מחלוקת. אין לנו מחלוקת עם מדינות ערב בצפון אפריקה ואין לנו מחלוקת עם העולם הערבי, או ארצות עם המפרץ הפרסי ולכן, אני אומר לכל המנהיגים, מצפון אפריקה וממדינות המפרץ, ממלך מרוקו עד לאמיר מבחריין, למנהיגי כווית, אבו דאבי, קטר, עומאן, תוניסיה, אין לנו מחלוקת איתכם. אין בינינו כל סכסוך, לא על טריטוריה ולא על כלכלה, בואו נשים קץ לסכסוך, הגיע הזמן לעשות שלום.

 

גבירותיי ורבותיי, אנו פועלים לא רק לעודד את המתונים. אנו גם יוזמים מהלכים לבודד את הקיצוניים. סוריה ואיראן ממשיכות להוביל מדיניות, המערערת את היציבות באזור. בתמיכה של סוריה ואיראן בטרור יש משום מסר שלילי לאפשרות שלנו להתקדם בתהליך מול המדינות הערביות. המשך התמיכה של סוריה בטרור, כמו גם המשך כיבוש לבנון על ידי סוריה, פוגעת במאמצים של ישראל, ארה"ב והכוחות המתונים באזור, לחולל שינוי חיובי.

לפני קצת פחות משנה יזמתי מבצע מדיני להוצאת הכוחות הסוריים מלבנון. מאמצינו לשים סוגיה זו על סדר היום הבינלאומי, הביאו, בין היתר, להחלטה של מועצת הביטחון, שהתקבלה בחסות אמריקאית וצרפתית, החלטה שעל סוריה לפנות את כוחותיה מלבנון ולפרק את ארגוני הטרור הפועלים שם. מאמצינו הביאו גם לחקיקת חוק האחריות הסורית בקונגרס האמריקאי, דבר שהביא להטלת סנקציות על סוריה, על ידי נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, ואולי המשך הפעלת סנקציות נוספות בעתיד. יש להמשיך ולחזק את הלחץ הזה על סוריה, על מנת לשנות את מדיניותה המסוכנת. עם זאת, אני מאמין בשלום כולל עם העולם הערבי, ללא יוצא מן הכלל.

 

לאחרונה נשמעים קולות מסוריה, הקוראים לישראל לגשת לשולחן המו"מ.  קולות שלא ניתן להתעלם מהם. כל הצהרה על רצון בשלום מצד מנהיג ערבי היא הצהרה חיובית. לכן, יש לברך על פנייתו של אסד לשלום. אסור לנו לדחות יד שמושטת לשלום. יחד עם זאת, עלינו לבחון אותה בקפידה.

ברגע שסוריה תפסיק את תמיכתה בטרור, עלינו לגשת באופן מיידי לשולחן המו"מ. הגישה לכל פתרון בסכסוך עם הסורים מחייבת אותנו לשבור את הקיבעון המחשבתי בנושא. ההנחה, שיש לקפוץ ישירות להסדר הקבע, היא ככל הנראה טעות.  ארבעה ראשי ממשלה ניהלו מו"מ כזה ושוב ושוב ניגשו מיד להסדר הקבע. כן רמת הגולן או לא רמת הגולן, אף אחד לא הצליח להגיע להסדר. יכול להיות שלא זאת הדרך. מה שנכון בערוץ הפלסטיני יכול ונכון גם כאן. נראה לי, שהגישה האבולוציונית, המבוססת על בניית אמון, עשויה לסייע גם במקרה הסורי. היא עבדה בירדן, עוד לפני הסכם השלום חתמנו יחדיו על פרויקטים בתחום המים, החקלאות ויותר מאוחר גם על שיתוף פעולה ביטחוני. כך גם נבנה האמון בין העמים. אני קורא ורוצה לפעול בצעדים בוני אמון בין ישראל לסוריה בתחומים מוגדרים, כמו סחר, חקלאות, איכות סביבה. הדברים האלה הם אפשריים, הדברים האלה הם ניתנים. פעילות כזאת יכולה להוציא את התהליך מקיפאונו. ולאחר שיתוף פעולה בסוגיות רכות אלה, ניתן יהיה לדון בסוגיות הביטחוניות ורק לאחר מכן לחזור ולדון בסוגיות הכבדות העומדות בפנינו, מתוך מצב חדש ובאווירה משופרת. אסד חייב לעזוב את הרטוריקה ולהיכנס ל"תכל'ס". הוא צריך לקבל את אותה החלטה אסטרטגית, שהוא מצטרף למחנה השלום, במקום להיות שייך כל כולו למחנה הטרור.

 

אני חושב שמנהיגי סוריה צריכים לפעול. אסור להם להחמיץ את ההזדמנות, כשרוחות של שלום מנשבות באזור ואני אומר לאסד, אסד פעל! פעל לסגור את מפקדות הטרור בדמשק ותמצא אותנו כפרטנר אמיתי לקראת שלום. תראה לנו במעשים ולא רק במילים, שכוונתך באמת לשלום עִם עֲם ישראל ואנחנו נלך לקראתך. תתחיל כבר היום בבניית האמון. ניתן לעשות צעדים ראשוניים, שיוכיחו שאתה מתכוון לכך באמת. אתה יכול להתחיל כבר היום בבניית האמון הדרוש על ידי צעד אנושי פשוט, להחזיר את עצמותיו של אלי כהן ז"ל לישראל. הדבר הזה ייתן סימן חיובי מאין כמוהו. הדבר הזה יאמר, שיש לך אכן כוונות אמיתיות ללכת לקראת שלום.

 

קהל נכבד, סוריה לא פועלת בחלל ריק, היא פועלת גם עם איראן. הזירה אולי החשובה מכל, בה על הקהילה הבינלאומית כולה לפעול, לבודד ולהכריע את הקיצוניים, היא הזירה האיראנית. איראן היא היום האתגר הקיומי, שבפניו עומדת מדינת ישראל. איראן חותרת בעקביות להשיג נשק גרעיני. איראן מממנת ומתפעלת את הטרור האזורי ובכך היא מערערת את יציבות האזור ויציבות העולם כולו. אבל יותר מכל, היא שומטת את הקרקע מתחת לרגליה המתונים באזור. רק לפני מספר ימים דווח במצרים על חשיפה של תת טרור איראני. איראן הפכה להיות מוקד הבעיה ולב ליבה של הסכנה.

לצערנו הרב, אני לא מזהה שום ריכוך בקו הקיצוני של משטר האייתולות, משטר השולל מכל וכל את עצם קיומה של מדינת ישראל.

 

הקהילה הבינלאומית מודעת היום יותר מאשר בעבר, לפוטנציאל הנזק האיראני.  כמו גם בנושא הטרור, במשך שנים ארוכות חשבו שזאת בעיה של ישראל בלבד והנה היום, הם מזהים שהטרור יכול להכות בכל מקום ויכול להכות כל אחד. כך גם בנושא האיראני, במשך שנים ארוכות הייתה מחשבה, שהאיום האיראני יכול ויהיה מופנה כלפי ישראל בלבד. היום זה נראה אחרת.

אני מוביל יוזמה מדינית לגיוס תמיכה בינלאומית רחבה, כדי לעצור את המאמצים של איראן לייצר נשק גרעיני. כתוצאה ממאמצינו, אירופה מבינה היום, שאיראן גרעינית יכולה לפגוע גם בפאריז, גם בלונדון, גם בברלין, במדריד ואפילו בדרומה של רוסיה. לכן, חובה עלינו להמשיך לפעול בנחישות ובהתמדה, להגביר את הלחץ על איראן, כולל על ידי העברת הנושא לטיפול במועצת הביטחון וזאת כדי לגרום לכך, שאיראן תנטוש את תוכניותיה הגרעיניות.

 

איראן וסוריה משתמשות בזרוע הארוכה שלהן, משתמשות בחיזבאללה, כדי להמשיך ולפגוע בנו. לכן, אנו ממשיכים לפעול, כדי להגביר את הלחץ הבינלאומי על החיזבאללה. ארגון זה הפך להיות התחליף לסדאם חוסיין, כגורם החיצוני, המרכזי, שמעודד ומממן פיגועי טרור נגד אזרחי ישראל. החיזבאללה היום נותן שיקים, המחאות, למשפחות של אותם מחבלים מתאבדים. באמצעות תחנת הטלוויזיה שלהם, אל מנאר, שמנסה להרחיב את שידוריה ברחבי העולם, אחראי החיזבאללה להסתה פרועה נגד ישראל והעם היהודי. החיזבאללה פועל באמצעות ארגוני הטרור הפלסטינים כולם, גם החמאס והג'יהאד, אבל גם הפת"ח, כדי לפגוע באפשרות, שברשות הפלסטינית תוקם מנהיגות חדשה, מתונה, שתלך לקראת שלום. לכן, אני ממשיך לפעול ולדחוף, שבשנת 2005 יכיר העולם בחיזבאללה כארגון טרור. נפעל להכניסו לכל רשימת טרור אפשרית, כפי שפעלנו בהצלחה לא מבוטלת להכליל את החמאס ברשימות הטרור של רוב המדינות החשובות בעולם.

אנו פועלים גם נגד תחנת השידור אל–מנאר, שמסיתה בצורה פרועה כנגד ישראל והעם היהודי.

רק שלשום החליט ביהמ"ש בצרפת, לאחר מאבק עיקש שניהלנו שם, לאסור על התחנה לשדר בצרפת,  או בעצם להשתמש בלווין הצרפתי, כדי לשדר לכל אירופה.

קיבלנו הבטחה, שגם ספרד לא תאפשר לאל-מאנר להשתמש בלווין הספרדי.

המשך המאבק הכולל בארגוני הטרור ובמדינות הנותנות להם חסות, יהווה מסר של הקהילה הבינלאומית, שעולם מאוחד במאבק בקיצוניים וברצון לבודד אותם.

פעילות הקיצוניים מהווה את אחד המכשולים המרכזיים להתקדמות בערוץ החשוב מכל וזה הערוץ הפלסטיני.

הייתה זו מפקדת החמאס, היושבת בדמשק בחסותה של סוריה, שנתנה את ההוראה לבצע את הפיגוע הנורא האחרון במנהרה ברפיח.

חובה להילחם בקיצוניים, זאת על מנת לנצל את ההזדמנות, שאולי יש לנו, ללכת לקראת שלום.

 

לכן, השנה הקרובה תהיה השנה של ההכרעות בערוץ הפלסטיני.

שאלת השאלות היא, האם זו תהיה שנתם של המתונים, או שמא, חלילה, שנתם של הקיצוניים?

על כולנו לעשות כל אשר ניתן להבטיח, כי תהיה זו שנתם של המתונים. זוהי מטרתי ובזה מתרכזת פעילות משרד החוץ בזירה הבינלאומית.

 

לפני שנה, בדיוק מעל במה זו, יום לפני נאומו של ראש הממשלה, קראתי להידברות עם הפלסטינים, קראתי להידברות עם הפלסטינים, טענתי שישנה אפשרות להידברות, כי ישנם כוחות מתונים, הגיוניים ואחראיים בצד ההוא, אבל אין להם אפשרות לפעול, כל עוד ערפאת הוא מנהיגם.

לכן, במשך זמן רב חשבתי שיש לסלק את ערפאת ואם היינו עושים זאת אז, היינו חוסכים אולי שלוש שנים וחצי של שפיכות דמים. היינו מאפשרים להנהגה חדשה לצמוח, אבל עכשיו יש לנו הזדמנות.

בעוד שלושה שבועות עשויות להוליד הבחירות ברשות הפלסטינית מנהיגות פרגמאטית ולגיטימית, מנהיגות שיכולה לבחור בחירה אסטרטגית בשלום. מנהיגות, שצריכה לפעול לקידום, לחיסול הטרור, לאיחוד המנגנונים, לאיסוף הנשקים ולרפורמות שלטוניות ותחיקתיות.

 

בכנס הזה, רבותיי וגבירותיי, נשמעו דעות מנוגדות, באשר למרחק הנוכחי בין עמדות הצדדים. יש מי שסבור, כי אנו רחוקים מתמיד ויש כאלה, שחושבים שמעולם לא היינו קרובים יותר להבנה. אני אומר, כמה שזה ישמע מוזר, ששתי ההשקפות נכונות, אבל היכולת להכריע מי מביניהן אכן תתממש, היא קודם כל בידי ההנהגה הפלסטינית. אסור לנו בשום צורה שהיא להיכנס לאשליות. אשליות יביאו רק אכזבות. מותר לנו להיות אופטימיים, אבל אסור שתהיה אופטימיות ורודה מדי. צריכה להיות אופטימיות, אך אופטימיות זהירה והדבר תלוי, בראש ובראשונה, באלה שצריכים לקבל את ההחלטה. לכן, על ההנהגה הפלסטינית לקבל מיד ב-10 בינואר החלטה אסטרטגית לנצח את הטרור.

 

גבירותיי ורבותיי, לקהילייה הבינלאומית תפקיד חיוני להבטיח את הצלחת המהלך. ארה"ב ואירופה חייבות להתגייס להצלחתן של הרפורמות, כי בלעדיהן לא תהיה מפת דרכים, לא תהיה התקדמות ולצערי הרב, גם לא תהיה הדברות.

לפני שנה וחצי התכנסה בעקבה שבירדן פסגה, שמטרתה להתניע את תהליך ההידברות, בניסיון להתחיל בדרך חדשה. כמה תקווה אז הייתה ביוני 2003, באותו צילום מפורסם על חופו של ים המלח, כמה תקווה הייתה  אז ביוני 2003 בחוף ים סוף בעקבה.

השחקנים הראשיים של אז הם אותם שחקנים ואולי אפילו חזקים הרבה יותר. ההיסטוריה בדרך כלל לא נותנת לנו הזדמנות שניה. הפעם, יכול להיות שיש לנו אחת כזאת. לכן, חובה עלינו לנצלה. 

אני קורא לכינוס פסגת עקבה שניה על בסיס הדגם של יוני 2003. בפסגה הזאת על הקהילייה הבינלאומית בראשות ארה"ב ובשיתוף אירופה וכל מדינות ערב, הרוצות להיכנס למעגל השלום, לתת גיבוי להנהגה הפלסטינית החדשה, לביצוע הרפורמות. אמרתי, ההיסטוריה אינה נותנת, בדרך כלל, הזדמנות שניה. הפעם יכול להיות שיש לנו. בואו נעשה את הכל כדי לנצל אותה. בואו נעשה את הכל כדי לממש אותה.

אני אמשיך בשנה הקרובה לכנס את הקהילייה הבינלאומית לתמוך ולסייע במאמץ הרפורמה מהצד הפלסטיני.

זוהי הדרך היחידה, הדרך הנכונה, הטובה, לחזק את המתונים ולבודד את הקיצוניים. על ישראל, מצדה, לפעול להידברות.

שלום משיגים רק בהידברות ובמו"מ. לא במהלכים חד צדדיים, שלפעמים עושים אותם מחוסר ברירה.

שלום משיגים רק מתוך הסכמה, תמיכה בינלאומית ואחדות בעם. גם בשנה שעברה, מעל במה מכובדת זו קראתי להידברות עם הפלסטינים.

אני מאמין בהידברות ולא בצעדים חד צדדיים, שלפעמים לא ניתן להימנע מהם. הדבר נכון גם לעתיד.

 

הסתלקותו של ערפאת משנה את האופי והמשמעות של ההתנתקות. מה שהיה תוכנית ישראלית נטולת פרטנר יכול עתה להיות תוכנית מתואמת עם פרטנר פלסטיני אחראי.

אנו חייבים להבין, שאם התהליכים יצליחו ברשות הפלסטינית ויהיה בה שלטון פרגמאטי ואחראי, ההתנתקות תהיה תחילת הדרך למו"מ ולשלום.

עלינו לפעול כדי לחזק את ההנהגה הפלסטינית בכל דרך אפשרית, אבל אין ספק, שהדברים תלויים בראש ובראשונה בידיהם.

לאחר הבחירות הפלסטיניות ובמקביל להתנתקות, אנחנו צריכים מיד לחדש את ההידברות בשורה של נושאים.

היום אנחנו מתואמים בנושא הבחירות ופועלים, כדי לאפשר בחירות חופשיות, פתוחות והוגנות. בחירות שבהן תינתן גישה פתוחה לכל אחד שרוצה להצביע. יינתן חופש תנועה, כל עוד הדבר לא יפגע בביטחונם של אזרחי ישראל, אבל יום אחד למחרת, ב-10 לינואר אנחנו צריכים ונפעל לחדש את ההידברות בשורה של נושאים, בנושא ההסתה, בנושא הביטחון ובנושאים הכלכליים ההומניטאריים.

יש צורך לפעול לחידוש הקמת הוועדות, שעוסקות בנושא ההסתה, בנושא הכלכלי-הומניטארי ובנושא הביטחון. יש בכוחן של הוועדות האלה להניח את היסודות החשובים להתקדמות הממשית.

 

עם זאת, צריך להיות ברור, שניסיון לרוץ ולדלג על שלבים במפת הדרכים יהיה הרסני לתהליך. אין קיצורי דרך. אסור להיכנס לאשליות. יש להתקדם בהדרגה ובצעדים מדודים. רק כך ניתן לבנות את האמון. הם צריכים לעשות את שלהם, להפסיק את הטרור, האלימות וההסתה ואנחנו, במקביל, צריכים לעשות את שלנו. ישראל צריכה למלא את חלקה, להסיר את המאחזים הבלתי חוקיים ולסגת מחדש לקווים שלפני 29 בספטמבר שנת 2000. רק כך נוכל לפעול למימוש אמיתי של הדברים המתבקשים, כדי להמשיך בתהליך ארוך, שהוא יכול להוביל אותנו לקראת שלום. אבל צריך להיות ברור, אבני הנגף המרכזיות ליצירת אמון היו ונשארו השימוש בטרור וטענת השיבה.

 

במקביל, ותוך כדי דרישה מהפלסטינים להילחם בטרור ולהסיר את אבן הנגף הזאת, לפני חזרה למו"מ על הסדר קבע, על כולנו לפעול להסיר את אבן הנגף השניה, חוסר האמון העמוק שנוצר בישראל כתוצאה מטענת השיבה הפלסטינית.

הדרך לעשות זאת, היא באמצעות אמירה ופעולה ברורה של הפלסטינים, אמירה ופעולה ברורה, שהם מתכוונים לשקם את מחנות הפליטים במקומות שהם נמצאים בהם כיום.

על הקהילייה הבינלאומית, קהיליית התורמות, יחד עם ישראל והעולם כולו, לפעול לשקם את מחנות הפליטים במקומות שהם נמצאים בהם כיום.

למאמץ השיקום הזה יתרונות רבים. בראש ובראשונה לפלסטינים, אבל גם לנו וגם לעולם. שיקום מחנות הפליטים יטיב קודם כל עם האוכלוסייה הפלסטינית עצמה, באמצעות השיפור של השירותים לאיש ברחוב, טיפת חלב, קופת חולים, ביוב, איכות סביבה ועוד ועוד ועוד. אבל שיפור בתנאי החיים במחנות האלה יסיר גם את היסודות לעוינות, שיש כלפי ישראל, עוינות שערפאת דאג לטפח במשך כל השנים הארוכות.

הרי ערפאת היה זה שבחר בחירה חופשית, שלא לשקם את מחנות הפליטים, כדי להשיג תוצאה מכך גם רווח פוליטי וגם רווח כלכלי, שהלך לכיסו לחשבונות בנקים בכל העולם.

היתרון השלישי של פעילות לשיקום המחנות ואולי החשוב מכולם, כשמדובר בתרומת העניין לקידום התהליך, הוא בכך שפעולה פלסטינית בתמיכת העולם לשיקום מחנות הפליטים במקומם הם. פעולה כזאת תוכיח, כי הפלסטינים מבינים, כי טענת השיבה אינה חלק מעתיד היחסים בין שני העמים.

כדי לשקם את היחסים בין שני העמים, להחזיר את האמון, יש צורך באמירה ברורה, חד משמעית, שאינה משתמעת לשתי פנים, אמירה ברורה, כי השאיפות הפלסטיניות והלאומיות, העכשוויות והעתידיות, אינן כוללות את השאיפה לשקם פליטים פלסטיניים בתוך תחומי מדינת ישראל.

 

רק לפני חודש ימים, אולי אפילו פחות, פגשתי בארקנסו את נשיא ארה"ב לשעבר, ביל קלינטון. הוא תיאר בפני באריכות את המגעים שהיו לו עם הפלסטינים ב-Wye Plantation. הוא אמר, שהאמירה שלו להם הייתה ברורה וחד משמעית: אין סיכוי שמישהו בעולם יתמוך בטענת השיבה שלכם, כי היא אינה הגיונית. לא יכול להיות, שבעוד אתם דורשים להקים מדינה פלסטינית עצמאית, אתם מבקשים, שכל העם שלכם, שנמצא היום מחוץ לשטחים, יעבור מגולה אחת, שהיא סוריה, ירדן ולבנון, לגולה אחרת, שהיא ישראל, כך שתהיה לכם מדינה פלסטינית, שבה יש 100% פלסטינים ומדינת ישראל, שחצי ממנה, או חצי מקרב תושביה הם ישראלים והחצי האחר הם פלסטינים.

ההנהגה הפלסטינית החדשה חייבת להבדיל את עצמה מהשקרים והאשליות, שנמכרו לבני עמם במשך שנים.

הצורך להכיר במדינה ישראלית כמדינה יהודית הוא תנאי ברור, בסיסי ויסודי. אמירה של הנשיא בוש בעקבה, בנאומו, אמירה, שפעלתי רבות כדי שתיכלל בנאומו, הייתה אמירה חשובה מאין כמוה. אמירה, שארה"ב מחויבת לביטחונה של ישראל כמדינה יהודית. הדבר חזר על עצמו גם במכתב, ששלח הנשיא בוש לראש ממשלת ישראל בחודש אפריל בשנה הזאת.

צריך להבין, הדברים צריכים להיות ברורים, לא תהיה חזרה של פליטים לגבולות מדינת ישראל. ככל שנבהיר זאת מוקדם יותר לאוכלוסייה בשני הצדדים ונפעל להסיר את הרעיון הזה גם באופן מעשי מהלקסיקון, כך ייטב.

 

גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד, בכל המהלכים האלה לארה"ב ולעולם תפקיד חשוב. לארה"ב יש תפקיד מכריע. רק מעורבותה הישירה תאפשר לישראל ומדינות ערב להתגבר על המשקעים ולהתקדם יחד לעתיד טוב יותר.

תרומתה של ארה"ב ליציבות באזור, למאמץ לחזק את המתונים ולבודד את הקיצוניים, היא ייחודית ותמשיך להיות כזאת.

 

ארה"ב הייתה ונשארה הגורם המרכזי, שביכולתו לגשר ולפשר בין הצדדים ולהביא אותם להבנות, אבל יחד עם זאת, חשוב לזכור, כי גם אירופה מבקשת למלא תפקיד ביישוב הסכסוך.

אני חוזר וטוען מזה זמן רב, שאירופה יכולה למלא תפקיד משמעותי. אירופה יכולה למלא תפקיד בהאצת הרפורמות ברשות הפלסטינית, בבנייתן של מוסדות שלטון תקינים שם, בבניית כוח משטרה יעיל ולא מושחת, באיחוד מנגנוני הביטחון, בשיקום מחנות הפליטים ובגישור הפערים בינינו לבין מדינות ערב, שם יש לאירופה השפעה גדולה.

מיומי הראשון במשרד החוץ חשבתי, שהיחסים עם אירופה חשובים. יחסים, שלצערי הרב, סבלו מהזנחה שנים רבות. אמרתי ביומי הראשון, שאיני מקבל את הנוסחה, שהייתה קיימת במשך עשרות שנים לפיה, ישראל יכולה לחיות בלי אירופה ואירופה יכולה לחיות בלי ישראל.

כאן בישראל אנו מרבים לשמוע על הקולות הצורמים, שעולים מדעת הקהל האירופי בעמדתה על הסכסוך הישראלי פלסטיני, או על תופעת האנטישמיות שגוברת. אין זה מופרך. אבל אני חייב להדגיש, אנו רואים כבר ניצנים ראשוניים לשינוי חיובי בגישה האירופית ואני מקווה, שאלה יעמיקו בשנה הקרובה. במידה רבה, אירופה מבינה היום, שהתנאי להתקדמות בערוץ הפלסטיני הוא בראש ובראשונה מימוש הרפורמות והמלחמה בטרור.

קיימת גם נכונות אירופית לשדרג את היחסים עם ישראל, שאת שיאה ראינו השבוע בסיכום תוכנית פעולה לשדרוג היחסים עם אירופה במסגרת מדיניות השכנות האירופית עם ישראל. רק אתמול חזרתי מבריסל, בירת האיחוד האירופי, מהפגישה השנתית בין ישראל לאיחוד האירופי. הרגשתי שם בשיחות רבות וגם באמירות שלהם, שבתחומים רבים, כמו מדע, טכנולוגיה, מחקר ופיתוח, ישראל היא החברה ה-26 באיחוד.

תוכנית הפעולה החדשה משדרגת את היחסים עם אירופה באופן משמעותי, שדרוג שישפיע לא רק על הממשלות, אלא גם על האזרח הישראלי.

ההסכם עם אירופה עשוי להכניס לקופת המדינה מיליארדים רבים. חברות ישראליות יוכלו להשתתף בפרויקטים של האיחוד האירופי גם במדינות שלישיות. השתתפות, שתייצר מקומות עבודה רבים לשוק הישראלי. בשנים הקרובות אנו נהדק את שיתוף הפעולה והדיאלוג בהצטרפות לתוכנית החלל האירופית, שיתוף פעולה בתחום הבריאות, מאבק משותף בפשע, תוכניות לחילופי סטודנטים, פרוייקטים כלכליים, חקלאיים ועוד ועוד ועוד.

יחד עם האירופים הצלחנו רק בשבוע שעבר להביא לקיומו של אירוע ייחודי באו"ם. בפעם הראשונה בחודש ינואר יתקיים בעצרת האו"ם מושב מיוחד כנגד האנטישמיות. מושב מיוחד לציון 60 שנה לשחרור מחנות ההשמדה באירופה.

אין ספק, שהסברים האלה מעידים, על כך שהצלחנו להעביר את הדיאלוג שלנו עם האיחוד האירופי מערוץ של שיתוף  פעולה לערוץ של שותפות.

 

גבירותיי ורבותיי, לסיום, מעבר לאתגרים העצומים שאנו עומדים בפניהם במדיניות החוץ, קיים בפנינו אתגר אחד נוסף ואולי הוא החשוב מכל – האחדות בעם ישראל.

ב-2005 עלולות להתעורר מחלוקות קשות. אנו עומדים בפתח היישום של תוכנית ההתנתקות ויש כאלה בציבור הישראלי, שתומכים בתוכנית ההתנתקות ויש אחרים, שמתנגדים. סכנת השסע היא גדולה. אסור לנו לשכוח, שבגלל מחלוקת, בגלל מחלוקת בעם ישראל יצאנו לגלות, גלות שנמשכה 2000 שנה ורק בנס הצלחנו להחזיר את עם ישראל מ-130 ארצות בעולם, כדי לכונן כאן מדינה יהודית בארץ ישראל.

אנו חיים כאן בחברה רבת סתירות. מצד אחד, הישגים מדעיים מן המעלה הראשונה ופריצת דרך טכנולוגית ומהצד השני, פערים כלכליים בלתי מתקבלים על הדעת וסדקים מתרחבים בסולידריות החברתית.

 

הדרך למציאת האיזון בין משק של שווקים פתוחים ותחרות חופשית וכן שמירה על רשת ביטחון חברתית, איננה פשוטה, אבל ברור, כי במדינה מתוקנת, במצב של קיצוצים גדולים במשק, על כולם לשאת בעול. לא יתכן, שרק חלק אחד בציבור ישא בנטל, בעוד האחרים פטורים. לא יתכן, שבצד השגשוג, נתעלם מפערים, שהולכים ומתרחבים. לא תיתכן מדיניות חוץ וביטחון ללא בסיס חברתי איתן, שהינו מרכיב מהותי בביטחונה הלאומי ובחוסנה של ישראל.

לכן, על רקע האתגרים העצומים, שבפניהם נעמוד בשנה הקרובה, חשוב שהרכב הממשלה החדשה ייצג כמה שיותר מגזרים בעם, כדי שההכרעות הגורליות תהיינה מקובלות על כולנו.

 

גבירותיי ורבותיי, תקופה של שינויים היא לעתים גם תקופה של סיכונים.

 

האתגר הניצב בפני מדיניות החוץ הישראלית על רקע השינויים והתמורות בעולם ובאזור, הוא מורכב, אך הסיכוי להפיק את המרב ממצבים נזילים כאלה תלויה בנו וביכולות שלנו. אם נדע לנווט היטב, לנצל הזדמנויות, לקרוא נכון את המפה ולפעול בזמן, גל השינוי הנוכחי ישא אותנו רחוק לעבר התקווה.

אם נקפא על שמרינו ונעצום את עינינו, נסתכן בכך, שאותו גל יפיל אותנו ויסחוף אותנו, חלילה, למצולות, שמהן תידרשנה עוד שנים ארוכות כדי לחזור ולהגיח. בתרגום למדיניות החוץ, פירוש הדבר לקחת יוזמה, לעצב קו אקטיבי ודינאמי ולהימנע מאנכרוניזם ומקפיאה על השמרים.

כל אותם אתגרים גדולים בתחום מדיניות החוץ, העומדים בפני ישראל, ההידברות עם הפלסטינים, חיזוק היחסים עם מדינות ערב, שבירת הקיפאון עם הסורים, עצירת האיום האיראני, שימור הברית האסטרטגית עם ארה"ב וחיזוק הדיאלוג עם אירופה, כל הדברים האלה מתכנסים לדבר אחד מרכזי:  חיזוק המתונים באזור והגברת הלחץ על הקיצוניים.

 

נקודת המפנה – הסתלקותו של ערפאת, נותנת לנו הזדמנות גדולה ב-2005. הזדמנות שאסור לנו, פשוט אסור לנו להחמיץ.

אנו עומדים בפני תקופה חדשה, תקופה של תקווה, תקופה שעשויה להוביל אותנו גם, אולי, אפילו, לסופו של הסכסוך, לאותו יעד נכסף, שנראה כל כך לא ניתן להשגה.

כולי תקווה, שהרשות הפלשתינית, מנהיגי מדינות ערב והקהילייה הבינלאומית כולה מבינים את גודל השעה וישכילו לפעול. גם ישראל צריכה להבין את גודל השעה. אנחנו נפעל ואני קורא לפלסטינים, למדינות ערב, לקהילייה הבינלאומית לפעול גם כן.

בעוד שנה מעל במה זו ממש, כשנסכם את השנה החולפת ואת זו שלפנינו, נוכל להגיד, שזיהינו את האתגרים וידענו לפעול בהתאם. אם נפעל בדרך הזאת, נוכל להגיע להישגים של ממש ולמימוש התקווה, שאנו כה מייחלים לה. תודה רבה.

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד