כניסה לחברים רשומים



דן מרגלית, מעריב

 


מבחן הדמוקרטיה – חוק ואכיפתו
 


האם ישראל מושחתת פוליטית או לא? לא אוכל לעסוק בכך לעומק מפאת קוצר הזמן.  ב-1977 ישראל הייתה מדינה שצעדה לכיוון של מדינת חוק מתוקנת. בכל מדינה בעולם יש שחיתות, אבל רמת הלהבות הייתה יחסית סבירה. מאז החלו הדברים להתגלגל לאחור. אני לא מקבל את הנוסחה שאמר הנשיא קציר שכולנו אשמים ומושחתים. יש שחיתות בכל מקום, זה נכון, אבל אי אפשר לדבר על כולם בהכללה ועל כולם כאילו עשו בדיוק אותו דבר. ישראל עברה בשנים האחרונות תהליך השחתה בהם מרכזי מפלגות מושחתים. זה לא אומר שכל חברי מרכז הליכוד נגועים בשחיתות, אבל זה מספיק רעל שמרעיל את כל האגם. כשמפלגת שינוי לא רצתה ללכת לפריימריז פתוחים לכל חבריה, כי ראשיה חשבו שהם שולטים לנצח, הרי שעכשיו הם נענשו וגילו שאפשר לגנוב להם גם את המרכז המצומצם. השחיתות הגדולה של מדינת ישראל נמצאת בצמרת, וזה החידוש הגדול שלא היה קיים  מאז 77. בימים הקרובים נשמע אדם שמודה בשבועת שקר ואומר שאין בכך קלון. אם בזה אין קלון, במה יש? אני מקווה שביהמ"ש לא יקבל את הטיעון הזה.  

בעקבות פרסום המאמר שלי ושל אמנון דנקנר, "איפה הבושה", קיבלנו הרבה מאוד תגובות ופידבקים חיוביים. המסקנה שלי היא שבמדינת ישראל יש לעשות כמה דברים, והבחירות הם הניצוץ הראשון. יש משהו שבולם את הנכונות של פוליטיקאים ישראלים לעסוק בנושא השחיתות, ודוגמה לכך היא האמנה נגד השחיתות שהכינה התנועה לאיכות השלטון ורק 3 חתמו עליה. אני רוצה לציין 2 דברים בעניין:  

1.       אני טוען שהאופוזיציה בישראל, לא חשוב מי יושב בה, לא פועלת נגד השחיתות של השלטון. קיימת תופעה של "שתוק לי ואשתוק לך". לכן הטיפול בתופעת השחיתות עובר לגופים עצמאיים כמו התנועה לאיכות השלטון , שהיכולת שלהם להתמודד מול תופעת השחיתות היא מצומצמת.  

2.       הדבר היותר מדאיג הוא שהיו אנשים וכלי תקשורת שעסקו במשך שנים בנושא ההשחתה, אבל זה לא מצליח לזעזע את לציבור הישראלי. יש תחושה של "couldn't care less". הביקורת של מבקר המדינה לא תשפיע אפילו על עשרה קולות בוחרים, כי אנו לא מתרגשים יותר מהעניין. 

לסיום, אומר שיותר מדינות נהרסו מזה שמשטרן הושחת והעם קיבל זאת, לבין כאלה שנהרסו ע"י אויבים חיצוניים. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד