כניסה לחברים רשומים



איל מגד, סופר

 

 

אני בא לפניכם לא כפוליטיקאי ולא כמומחה, אלא כאיש רוח. היות שהמומחים המקצועיים עושים ללא הרף טעויות, אין לי שום רגשי נחיתות לידם, ויש בידי הצעה שבאה לתת נקודת מבט אחרת על המצב. הצעתי היא להיפרד אחת ולתמיד מהרעיון של חלוקה לשתי מדינות. סדר היום שהכתיב השמאל הישראלי מאז 67 הוא מנותק מהמציאות, וגובל במיסטיקה משיחית. הסכסוך החל עוד הרבה לפני כן, והגיע לשיאו ב 1948. איך קרה כי התחלנו להאמין שהסכסוך ייפתר באמצעות שטחים שיוחזרו ב 67? פתרוני הוא כי המקור הוא רגש האשמה על עוולותינו בשנת 1948, בעוד נכסי 67 משמשים לניקוי המצפון. שני הצדדים מתלוננים על כך שאין להם "שכנים סקנדינביים". החדשות הטובות הן שגם הצד הפלסטיני גם כן נערך מחדש. עולים קולות רבים כי מאבקם היה צריך להיות למען זכויות ושוויון ולא למען מדינה.  בכלל, נראה כי רוב הפלסטינים יעדיפו הכללה סמלית של שטחיהם האבודים מאשר מדינה גמדית וחסרת יכולת, ללא זיקה למקומות החשובים להם באמת. הצעתי היא, אם כן, שתי ישויות נפרדות בקונפדרציה אחת, כאשר לכל ישות תהיה ריבונות סמלית על כל השטח. יכולת התנועה תהייה על בסיס אישי, בדומה למצב באיחוד האירופי. בכלל, יש צורך לקשור את הקונפדרציה החדשה לאיחוד האירופי. המצב שייווצר הוא הכרה בזיקת הפלסטינים על אדמותיהם מחד, ושמירה על הישות היהודית מאידך.

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד