כניסה לחברים רשומים



אלוף (מיל.) פרופ' יצחק בן-ישראל, ראש התכנית ללימודי ביטחון, אונ' תל-אביב

קיימות עמדות שונות בשאלה כיצד להתנהג עם איראן בעניין הפצצה הגרעיני, וברצוני להציג את מגוון העמדות. ישנה קבוצה של אנשים הגורסת שלא צריך לעשות כלום, ושניתן לחיות עם איראן גרעינית. על-מנת להתמודד עם הקבוצה הזו יש להסביר שבמקרה של איראן זה כן יהיה נורא.  

קבוצה אחרת טוענת שלא צריך לעשות כלום כי לאיראן לא תהיה פצצה גרעינית, לפחות לא בטווח הקרוב. כשמבינים לאיראן אכן תהיה פצצה, ישנה קבוצה שטוענת שגם אז לא צריך לעשות כלום מאחר ולא ניתן למנוע את הפצצה האיראנית כי האיראנים נחושים בדעתם, וניתן רק לעכב ולהאט אותם. קבוצה רביעית טוענת שלא כדאי לעשות כלום מחשש לתגובה האיראנית. זוהי מעין אסטרטגיה של הכחשה, ולמעשה, כל העמדות אלו מייצגות הדחקה והכחשה במידה רבה.  

ישנם אלו הטוענים שלא יהיה נורא אם לאיראנים תהיה פצצה גרעינית מאחר ויתקיים מאזן של התרעה הדדית, והם לא יעיזו להשתמש בפצצה. על זה כמובן ניתן לענות, שגם אם האיראנים לא ישתמשו בפצצה, המטריה הגרעינית תיתן להם ביטחון להציב יותר תביעות. חמור יותר, התגרענות איראן תדחוף את כל העולם הערבי להתגרענות, ואנו נמצא עצמנו במזה"ת שיש בו הרבה יותר משתי מדינות שמרתיעות זו את זו, על כל הטעויות האופייניות בשיקול הדעת. יש שיאמרו שגם אדם קיצוני כמו אחמדינג'אד לא ירצה להסתכן במלחמה גרעינית. אולם עומדות בפניו דרכים אחרות להשתמש בנשק הגרעיני באמצעות העברת הנשק לצד שלישי, כפי שהוא מעביר לחזבאללה, רק שהפעם יהיה זה נשק בלתי-קונבנציונאלי. 

בסיכומו של דבר, כשחושבים על המשטר האיראני הפנאטי כבעל יכולת גרעינית, עם החיבור הישיר שלו לאללה ועם המדיניות הרשמית שאינה רוצה לראות את ישראל קיימת על המפה, אני חושב שעלינו לעשות ככל שביכולתנו למנוע איראן גרעינית. יש אלו שאומרים שאין מה לדאוג כי איראן לא תשיג פצצה גרעינית. יתכן שעם עזרה חיצונית או בלעדיה תהיה מהפכה פנימית ויעלה שלטון אחר. הם טוענים שיש באיראן כאלו המתנגדים לפיתוח הפצצה. אולם אין לשכוח כי עד לפני כמה שנים היו כאלו שטענו שאיראן בכלל לא רוצה פצצה גרעינית, בעוד שכיום מוסכם כי היא מעוניינת בה.  

לטעמי יש איומים שניתן להפעיל נגד איראן על-מנת שינטשו את השאיפה לגרעין. אני באמת סבור שאם לא יפריעו לאיראנים, הם צפויים להגיע בתוך שנים ספורות לפצצה גרעינית. נכון שישנם כאלו שאומרים שלא ניתן לעצור את הפצצה כי לחץ מדיני לא ישפיע ולחץ צבאי יהיה בלתי-יעיל ממספר סיבות: אין מודיעין מספיק טוב; הפרויקט הגרעיני מפוזר על-פני יעדים מרוחקים; חלק מהפרויקטים לא ידועים; פעולה צבאית לא יכולה לבטל את הפרויקט אלא רק להאט אותו, ובכלל אין עירבון שתצליח. כל זאת נכון במידה, אך לעולם המערבי יש מספיק ידע בשביל לעכב את הפרויקט במספר שנים. עיכוב הוא חשוב, ולראייה הדוגמא העיראקית.  

לאלו שטוענים שהאיראנים יגיבו נגד ניסיון תקיפה שמטרתו למנוע את התפתחות הגרעין, יש לענות שעלינו לשקול מה יהיה מחיר התגובה האיראנית. מחירה יהיה טרור ארסי יותר, כנגד ישראל והיהודים בפרט, וכנגד העולם המערבי בכלל. אולם כששוקלים מחיר זה למול האלטרנטיבה של מזרח תיכון גרעיני, אין שום ברירה אחרת פרט לפעולה צבאית. אני מסכים שהאופציה הצבאית צריכה להיות האחרונה ברשימה, אך חשוב לזכור כי שעון החול מתקצר. כל רגע חשוב, וחיוני להכין את כל האופציות, כולל האופציה הצבאית.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד