כניסה לחברים רשומים



רא"ל (מיל.) משה יעלון, מרכז שלם; רמטכ"ל לשעבר

יש המאמינים שפתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני יביא ליציבות במזרח התיכון. רבים מאמינים שהבעיה היא ה"כיבוש" – החזקת השטחים שנכבשו ב67, ושיציאה משטחים אלה יביא לסוף הסכסוך. שתי הנחות שגויות אלה אינן מאפשרות ליצירת פרדיגמה חדשה לפתרון סכסוך זה. למרות הניסיונות החוזרים ונשנים לפתרו במהלך ה15 שנים האחרונות, שום דבר לא נפתר. אמנם אנו אוהבים להתווכח על הפיתרון, אך לא השכלנו לדעת מה הבעיה. 

הסכם אוסלו, ובעיקר החלטתו של ערפאת לפתוח באינתיפאדה ב2000 לאחר שפיצץ את קמפ דיוויד, הוכיחו שערפאת לא רצה פתרון של שתי מדינות ושלום עם ישראל. הוא רצה להימנע מהכרה במדינת ישראל כמדינה יהודית עצמאית. התחמקותו של ערפאת עולה בקנה אחד עם התחמקותם של הפלסטינים בכל הדורות. במשך ההיסטוריה סרבו הפלסטינים שוב ושוב לפתרון שתי המדינות; סירבו לפתרון של ועדת פיל ב1937, סירבו לפתרון תוכנית החלוקה של האו"ם ב1947. הסירוב המשמעותי האחרון התרחש בקמפ דיוויד בשנת 2000, שבו אהוד ברק הציע נסיגה כמעט לגבולות 1967. כמו כן, לאחר כל סירוב פלסטיני לתוכנית מדינית מתחיל סכסוך אלים נגד היישוב היהודי. 

הנהגת הפלסטינים אמרה והודתה כי הסכמי אוסלו נועדו לשמש כסוס טרויאני. פייסל חוסייני אמר ש"בשנת 2000 יצאנו מהסוס". החמאס היום לא מסתיר את כוונותיו – אין מקום למדינה יהודית עצמאית במרחב שבין הירדן לים. רוב הציבור הישראלי ורוב ההנהגות היו מוכנים לפשרה טריטוריאלית ופתרון שתי המדינות. רוב הציבור תמך בתוכנית ההתנתקות, גם כאשר אין פרטנר בצד השני. העובדה שבקיץ הותקפנו משתי גזרות, מחזקת את תחושת המבוי הסתום, אך בעיקר מוכיחה שהסיבה לשורשי הסכסוך אינה הכיבוש. המטרה של חיזבאללה היא לא שחרור לבנון, אלא השמדה של מדינת ישראל כחלק מאסטרטגיה אסלאמית ג'יהאדית. הארגונים הפלסטינים שואפים להרוס את מדינת ישראל ולא לחיות איתה בדו קיום. 

העימות לאחר המהפכה האיראנית ב79, הפך לעימות בין סיביליזציות. זוהי מלחמת העולם השלישית. 

המהפכה האיראנית ב79 לא פרצה בגלל הסכסוך הישראלי פלסטיני, וגם אל קעידה והאחים המוסלמים הם לא תולדה של הסכסוך. יש כאן עניין של מלחמת תרבויות, שהסכסוך הישראלי פלסטיני הוא לא הגורם שלו אלא השלכה שלו. 

איני חוזה פתרון של שלום בטווח הקרוב. החלטות ישראליות לנסיגה חד צדדית רק יחזקו את האיסלם הג'יהאדי. כאשר בצד הפלסטיני אין הנהגה אפקטיבית המסוגלת לממש את חזון שתי המדינות, ושהדור הצעיר הפלסטיני מתחנך בדוגמה של שנאה ומוות, פתרון שתי המדינות אינו רלוונטי היום, אם בכלל, ולכן יש לחפש פרדיגמה חדשה. 

זאת ועוד, גם פתרון הסכסוך לא יפתור את מלחמת התרבויות עם המערב. אין מנוס מעימות עם גורמי האיסלם הג'יהאדי, ובעיקרו המשטר האיראני. אותה איראן שתומכת, מממנת ומציידת גורמי טרור בעיראק וברשות הפלסטינית, מתקדמת בנחישות להשגת נשק גרעיני. המשטר האיראני מזלזל בקהילה הבינלאומית, רואה את המערב כגורם חלש שלא מאיים עליו בכלל. 

אי לכך, צריך להפסיק לשאול את עצמנו מה הפתרון ולהפסיק לחפש פתרון מיידי, מפני שאין פתרונות מיידיים. צריך לדבר במונחים של אסטרטגיה ארוכת טווח. אמנם אין ניצחון מיידי וחייבים לנצח במאבק, אך הדרך עוד ארוכה. חווינו יותר מדי עגלי זהב מממשלות ישראל, תקוות שהתנפצו כאשליות. בעת הזו דרושה מנהיגות שאינה חוששת מלומר את האמת, מנהיגות שפועלת בזכות הבהירות וכנגד הטשטוש, מנהיגות שמעדיפה את האמת על פני הספין. דרושה אסטרטגיה שיש בה חזון, דרך למימושו, ולא תמרונים מאולתרים. במצב זה שבו כושר עמידות החברה עומדת למבחן, נדרשת פעילות חינוכית, הכוללת הנחלת מרכיבים יהודים, ציונים ודמוקרטים, שיובילו לחיזוק החוסן הלאומי ולחיזוק סולידאריות. אלו יותר חשובים מעוד מטוס או עוד טנק. 

מול הפלסטינים עלינו ללחום בנחישות ללא ויתורים וללא נסיגות. להמשיך את הלחימה בעזה כמו שמבוצעת בהצלחה הלחימה ביו"ש, ולהגביר את הכוח לנוכח הקאסמים, על ידי כיבוש מרחבי השיגור או דרך גרימת אבדות לפלסטינים. בטווח הרחוק, צריך לחשוב מחוץ לקופסא של שתי מדינות לשני עמים, ולצאת מצורת החשיבה הזו בכלל. 

בוודאי שצריך לקעקע את המסוכמות לגבי הסכסוך הישראלי פלסטיני כמקור ליציבות במזרח התיכון, ולשפר את היכולת והרצון של המערב לטפל בעיראק ובאיראן. ויתור ישראלי יביא לחיזוק גורמי הג'יהאד, ולכן צריך לקעקע את קידוש גבולות 67 והקו הירוק, במיוחד לאור הניסיון העגום שצברנו מול הפלסטינים, ואי לכך לאור איומי הרקטות צריך לבסס גבולות ברי הגנה. לשם כך דרושה הסברה פעילה מול קהלי היעד השונים בחברות המערביות. הציבור במערב מוצף בתעמולה שלילית המבטלת את הלגיטימיות של מדינת ישראל. 

לא ניתן להתחמק מעימות עם המשטר האיראני. אין סיכוי ליציבות בעיראק, בלבנון וברשות הפלסטינית מבלי להביס את המשטר האיראני. תחושת הביטחון של המשטר האיראני נובעת מכך שלא עושים לו כלום למרות שהוא משטר סורר. משטר האיאטולות אינו משטר טבעי באיראן, אינו נתמך על ידי רוב העם, ולא ישרוד לעולם ועד. אך איני רואה שינוי באיראן שיבוא ללא לחץ חיצוני. האיראנים והסורים שמממנים גורמי טרור וקוראים תיגר על הסדר הבינלאומי, חייבים להיענש על ידי הקהילה הבינלאומית. העובדה שהם יצאו ללא פגע ממלחמת לבנון, מצביעה על אוזלת יד וחלשות של מדינות המערב. לנוכח העימות המתפתח בין השיעה וסונה באזור, מדינת ישראל וגורמים מערבים יכולים למצוא אינטרסים משותפים עם המוסלמים המתונים כנגד הרדיקלים. מצב זה פותח הזדמנויות מדיניות רבות. הדבר מחייב מערכה בינלאומית מחושבת עם אותם גורמים שתופסים את האיום האיראני כאיום משמעותי מכל איום אחר. 

העימות מתרחש גם בתוך החברות הערביות מוסלמיות באזורנו. לא כולם ג'יהאדיסטים, יש כאלו המעדיפים דמוקרטיזציה וזכויות אדם, מעדיפים חיים על פני מוות. תרבות של מוות הופכת לתרבות של השמדה עצמית. על גורמי המערב לחזק את גורמים מתונים אלו, כדי שהם יצברו כוח פוליטי, ויעשו רפורמה בחינוך במדינות אלה. 

צה"ל חזק הוא מרכיב חשוב ביותר בביטחונה של מדינת ישראל. הכשלים שנתגלו אינם נובעים מבעיות יסוד, אלא מהנהגה כושלת, ולכן צה"ל יחזור לעצמו מהר מאוד עם ההנהגה החדשה. 

לסיכום, מנהיגות וחינוך הם המפתח לעמידת ישראל ואתגריה, כמו גם לעמידות המערב כולו במלחמת העולם השלישית. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד