כניסה לחברים רשומים



עמיר פרץ, שר הביטחון, יו"ר מפלגת העבודה

שנת 2006 הייתה שנה עם התרחשויות בלתי צפויות. לפני שנה על בימה זו הצגתי את תוכניתי המדינית. בשעתו דובר על המשך תהליך ההיפרדות מהשטחים, לאחר ההתנתקות, שנראתה מוצלחת, בהתאם ל"מפת הדרכים". 

מאז השתנה המצב דרמטית. עליית החמאס לשלטון ברשות הפלסטינית, המפץ הפוליטי בישראל, והמלחמה בקיץ האחרון. 

קיבלתי את תפקיד שר הביטחון תוך התמסרות מוחלטת ומתוך רצון ליישם תפיסה אזרחית, חברתית וביטחונית. תפיסה זו יוצרת בעיקר מרחב מדיני שאיתו ניתן לקדם תהליכים מדיניים והסדרי שלום. כשר ביטחון אני מוביל תפיסת עולם המשלבת עוצמה צבאית וביטחון חברתי זה לצד זה.  

זוהי תקופה משמעותית ביותר, בה אנו עומדים בפני איומים פנימיים ואיומים חיצוניים. בחזית הפנימית אנו עומדים מול פערים חברתיים וגזענות. בחזית החיצונית אנו שבויים כיום במלחמה שלאחר המלחמה: הניסיון לשמר ולפתח את הישגי המלחמה אל מול ניסיונות חזבאללה לשוב ולהתעצם. עם זאת, למלחמה הישגים חשובים : שינוי פני המציאות בדרום לבנון, החלשת החזבאללה, פרישת צבא לבנון וכוח יוניפי"ל. הוכחנו כי איומי הרקטות, החטיפות והטרור לא יותירו אותנו חסרי אונים. מלחמה זו היתה בין המחנה המתון למחנה הרדיקלי. לצערי, טרם החזרנו את הבנים הביתה, ונושא חשוב זה מטופל בכל הדרכים, הן הגלויות והן הסמויות. אין ספק שהעובדה שהמלחמה הסתיימה ללא החזרת הבנים הביתה העיבה על הישגי המלחמה. 

ישראל פועלת בכמה זירות ואזורים: לבנון, הרשות הפלסטינית ואיראן. אלה מהווים נקודות מבחן בשל פוטנציאל ההסלמה וההידרדרות שבהן, לרבות חזבאללה וסוריה. איומים אלה אינם רלוונטיים לישראל בלבד, אלא תקפים לגבי כל הגורמים המתונים באזור. ישראל חייבת לנצל את מפגש האינטרסים שלה עם הגורמים המתונים הללו כדי להתמודד עם האיום האסטרטגי ולהוות משקל נגד לאיראן והזרמים הקיצוניים. חובה להכין את דרכי ההתמודדות מול התרחישים הצבאים כדי לנצח בכל עימות עתידי ולהבטיח שנייצר מענה למאמצי איראן. 

 מצד שני, אנו חייבים למצות את ההזדמנויות באזור. הזמן אוזל ויש לנצלו כדי לחזק את הגורמים המתונים. אני סבור שבמציאות הנוכחית יש לשים דגש על הגזרה הפלסטינית. זה ישפיע על המאזן ויחזק את הציר המתון. זהו מעשה חסר אחריות לקפוא על השמרים כאשר החמאס מתחזק והכוחות המתונים נחלשים. בשל כך חיוני להכניס את הפסקת האש להסכם מדיני. אסור להגיע למצב של הישאבות צבאית לתוך עזה מבלי שעשינו משהו מדיני. את זה אני אומר לכם כתושב שדרות שהמאבטח שלו נפגע ושכנתו נהרגה מנפילת קסאמים, ושמול ביתו נערכות הפגנות רבות. היקף ההפגנות לא יקבע את היקף הפעולות. הפעולות יהיו תוצאה של מדיניות מושכלת וחד משמעית, שכן אנו נלחמים בטרור ולא בעם הפלסטיני.  

מערכת הביטחון הפנימה שככל שמצוקת הפלסטינים גדלה כך גובר פוטנציאל הטרור. בשל כך ננקטו פעולות  משמעותיות וביניהן הקלות במחסומים, הגדלת המעברים ופתיחת מעברים נוספים. כמו כן, שינינו את מדיניות הבידוק במחסומים. אך כל זה מתגמד אל מול תמונה של מתנחלת שמגדפת ומשפילה משפחה פלסטינית. זו בושה לקודים המוסרים שלנו כמדינה. תמונות כאלה משמשות גם ככלי הסתה כנגד ישראל. הממשלה הקימה צוות בראשותי שחברים בו שרת החוץ שר הפנים והשר לביטחון פנים. צוות זה נועד לספק כלים חוקיים לצה"ל כדי שיוכל לפעול נגד תופעות כאלה. שהרי אי אפשר להסביר לעולם כיצד קורה שחייל צופה באירועים שכאלה ומאפשר אותם. בעולם משתקף אירוע זה כאירועים בחסות השלטון.  

 

כיום ברור לי כי צריך להנהיג תוכנית מדינית חדשה. אנו חייבים תהליך חדש מאחר ותכנית ההתנתקות כבר אינה רלוונטית ומאחר והקיפאון פועל נגדנו. בימים אלה הצגתי תוכנית חדשה שתוגש לממשלה. תוכנית זו  מציגה יעד של הסדר קבע על בסיס שתי מדינות. זהו מיזוג של מפת הדרכים עם היוזמה הסעודית, שכן חשוב שמדינות ערב המתונות ירגישו חלק מהרעיון 

לתוכנית 3 חלקים: 

1. עיצוב מציאות ביטחונית כלכלית חדשה. שלב זה, שאורכו המשוער הוא כ – 6 חודשים, כולל את החזרת החייל גלעד שליט, שחרור אסירים פלסטינים, הפסקת אש כוללת, תיאום ביטחוני למניעת המשך התעצמות הטרור, האצת הפעילות הכלכלית והורדת מאחזים בלתי חוקים שהוקמו לאחר מארס 2001. 

2.. מו"מ על הסדר קבע. שלב זה יימשך כ- 6 חודשים ויכלול מו"מ עם הנשיא הפלסטיני בשם העם הפלסטיני. מבחינתי, כל גורם שיכיר במדינת ישראל ויקבל את החלטות הקוורטט נחשב בעיני כפרטנר למו"מ. גם אם מדובר בחמאס. אין לשלול ולסמן שום גורם, אלא יש לסמן את התנאים היוצרים זכות להתדיינות. 

במסגרת זה ינוהל מו"מ על סידורי הביטחון על המכס ועל נמל עזה העתידי, שיוצג לוועידה רב- לאומית. מטרת המו"מ תהיה להשיג פתרון המבוסס על חזון בוש והיוזמה הסעודית. המהלך יכלול פתיחת שדה תעופה בדהניה, מעבר מבוקר בין עזה לאיו"ש והעברת שטחי B  לשטחי A  

שני השלבים הללו מהווים ניסיון לנטרל את שתי הנקודות שתמיד "תוקעות את המו"מ".  בשל כך פירוק הטרור הוא בשלב השני. שכן ברור שקודם כל צריך לתת לרשות את האופק ואת היכולת להתחזק. רק כך הם יוכלו לפרק את תשתיות הטרור.  

3. מו"מ פרטני על הסכם הקבע שייגזר משלב ב' וימשך לפחות 18 חודש. 

אני סבור שיוזמה זו מציגה מתווה הדרגתי שמאפשר לבחון תוצאות בכל שלב. יתרונה הנוסף הוא ביצירת אופק ריאלי שיגביר את אמינות התהליך. הרעיון של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים לא יתקבל בקלות בעם הפלסטיני. גם אצלנו יש חשש גדול בקרב קבוצות שמנסות להשפיע ומתנגדות להסדר קבע. לכן העברת שטחי B  ל- A תהווה  מתן אחריות נוספת מבלי להגדיר זאת כמדינה עם גבולות זמניים. 

בגזרה הצפונית יש להתכונן לכל תרחישי הידרדרות מול החזבאללה, אך עם זאת יש להקשיב לקריאות מדמשק. כך נוכל אולי לקדם הסדר שיוציא את סוריה ממעגל הלחימה. 

 

בצה"ל יש כיום תהליך של הפקת לקחים. זהו תהליך חשוב. לצערי הרמטכ"ל החליט לעזוב את תפקידו לפני שלב יישום הלקחים. אני מכבד את החלטתו ומודה לו על תרומתו רבת השנים למדינת ישראל. יש לנו צבא אחד ואתגרים רבים. חיוני לשמור על צה"ל ומעמדו. הצופים מבחוץ מפרשים בטעות את הביקורת הפנימית הישראלית כסימן לחולשה אך זוהי ביקורת בריאה. אני רואה ביישום מסקנות הוועדה חובה אישית, מתוך מטרה להכין את צה"ל לכל עימות אפשרי באמצעות תוכנית אסטרטגית שתעסוק בהשקעה, בהצטיידות, באימונים, במלאים ובקביעת סדרי העדיפויות. דיון זה הוא גם המקום להתייחס מס' לקחים: 

 

1.                         חיוני לבחון ולהגדיר את הסיכונים הלאומיים ולגזור מהם את תפיסת ניהול הסיכונים הלאומית. לסדרי עדיפויות הללו  יש השפעה על המשק שבאה לידי ביטוי בחוסן העורף,במוראל לאומי, במוכנות להתגייס לצה"ל ועוד.  

2.                         הפיכת העורף למוגן חייבת להיות במוקד. זהו יעד לאומי מרכזי. יש להתייחס אל הביטחון הלאומי כמכלול שלם. לכן יש להוסיף לתפיסת הביטחון הידועה (הרתעה, התרעה, הכרעה) אלמנט נוסף והוא התגוננות - אקטיבית ופאסיבית. לשם כך חיוני למצוא מענה לירי תלול מסלול לסוגיו. מאז שנכנסתי לתפקידי, עוד לפני המלחמה, שיניתי את החלטה  לגבי ביטולו של פרויקט יירוט הטילים קצרי טווח. אילו הייתה מערכת זו מבצעית בזמן המלחמה, אופי המלחמה היה שונה לחלוטין. 

3.                         היחס למערך המילואים צריך להשתנות. ברור שמה שהיה לא יהיה. יהיו יותר מילואים והיחס למערך המילואים ישתנה בכל הקשור להכשרתו ולתגמול שהוא מקבל. צה"ל הוא צבא אחד. הוא איננו מחולק לסדיר ומילואים. 

 

לגבי התקציב המדינה. אלמנט זה קשור לכל הלקחים של המלחמה. קיבלנו תוספת תקציבית לתקציב הביטחון המיועדת להחזרת מלאים. הגדלנו את תקציב הביטחון לראשונה מזה שנים. לפני המלחמה קוצץ תקציב הביטחון ב-510 מיליון שקל. אני התנגדתי לקיצוץ אבל היה קשה למצוא תמיכה לכך, ואני הייתי המותקף העיקרי משום שטענתי כי לפני שמקצצים צריך להחליט על תקציב רב שנתי וצריך לבחון אפשרויות. אני עומד על כך גם היום. שלא תהיינה אי הבנות - אני מתכוון לבחון כל דרך וכל מקום שבהם ניתן לצמצם. אבל הנוסחה שמעמידה טנקים מול רעבים ומטוסים מול קשישים אינה מקובלת עלי. 

הוצאות המלחמה מצמצמות את ההשקעה בצרכים אחרים, לכן צריך למצוא מאין לקחת. בשנת 2006 היו עודפים ולכן לא היה צריך לחלק את ההוצאה הלאה לשנים הבאות. ניתן לשנות את סדרי העדיפויות, כמו לבקש מבכירי המשק לוותר על תוספות שכר. כך תוכל ישראל לגשר בין חוסנה הכלכלי למשבר החברתי והביטחוני בו היא נמצאת.   

אני רואה בפערים, בשחיתות ובגזענות איומים על המדינה. בראש מפת הדרכים שלי העמדתי רפורמה בחינוך, חיזוק עובדים באמצעות שכר מינימום, העלאת קצבות הזקנה. כל זה תוך חתירה לשלום עם שכנינו. בנוגע למגזר הלא יהודי : התבצע חיזוק תשתיות ומיקוד תשומת הלב לציבור הצעירים האקדמאים המסיימים לימודיהם ואינם מצליחים לשלב בעבודה. שילובם יהווה גישור בין האוכלוסיות. קיבלתי החלטה למנות שר ערבי. אני יודע שיש המנסים להציג זאת כקונסטלציה פוליטית. ואולם,  מאז ומתמיד קונסטלציות פוליטיות יצרו מהפכות פוליטיות גדולות. מינוי שר ערבי יכול להפוך למנוף ליחסים בינינו לשכנינו.  

אני עומד היום ואומר בלב שלם כי אנו בכיוון הנכון. אני מקווה שהצלחנו לעצור את ההידרדרות החברתית. אני רוצה לשלוח מפה יד תומכת לכל משפחות השכול, החלמה מהירה לפצועים ושיבה מהירה של השבויים והנעדרים. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד