כניסה לחברים רשומים



עו"ד חגי מירום, גזבר הסוכנות היהודית לא"י
לפני חודשים אחדים פרסמה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל  את החוברת "החזון העתידי של הערבים בישראל" הידועה כחזון לערבים הפלשתינאים בישראל. זוהי תביעה פומבית לאוטונומיה ערבית בישראל. זהו ביטוי זהיר ונדיר להקמת ישות פלשתינאית, ערבית בישראל.  

 

אנחנו פותחים בשאלה מה מביא את התביעה מצד הציבור הערבי לאוטונומיה חברתית, תרבותית וטריטוריאלית ?  האם  המסמך שפורסם על ידי הוועדה מהווה סממן להתנגשות הזהויות ? האם אנחנו נמצאים לפני דרישה חדשה, להקמת מדינה בתוך מדינה? והאם ניתן להציל את תחושת השייכות של ערבי ישראל ? 

 

זהו למעשה איום נוסף שאנו ניצבים בפניו. איום זה אינו האוכלוסייה הערבית בישראל, אלא מערכת היחסים בין היהודים והערבים בישראל.  אלו החושבים שהאיום האיראני הוא האיום הקריטי ביותר שאנו ניצבים בפניו טועים. האיום האירני הוא איום חיצוני, שניתן לפתור באמצעים מודיעיניים או צבאיים. אך האיום הפנימי, הקיים כאן בתוך החברה הישראלית, אינו ניתן לטיפול על ידי פצצה ואינו ניתן לפתרון באמצעים מודיעיניים. הדרך לפתרון עמוקה בהרבה. הפתרון טמון בהבנה, דיאלוג ושינוי במדיניות שננקטה כאן במשך שישים שנים בהן הופלה הציבור הערבי. ציבור זה אינו מקבל זכויות שוות במדינת ישראל.  

 

המסמך, שפורסם על ידי ועדת המעקב,  נפתח בציון הזהות הכפולה של ערבי ישראל. המסמך שולח מבט בוחן לעבר המדינה, וטוען כי עצם ההגדרה של המדינה כמדינה יהודית והשימוש הנעשה בדמוקרטיה על מנת להצדיק קיום זה, מצדיקים את הבקשה לדמוקרטיה הסדרית. זוהי למעשה בקשה ערבית לפתיחת דיון במוסדות הדמוקרטיים בישראל, ובקשה למוסדות דמוקרטיים חלופיים ועצמאיים עקב אי- השתלבותם במערכת הדמוקרטית היהודית. 

 

ישראל מוצגת במסמך זה כתוצאה של קולוניאליזם. על פיו היהודים יזמו את ייהוד הארץ על ידי גירוש הפלשתינאים מן הארץ, בנוסף למחיקת העבר והתרבות הפלשתינאית. כותבי המסמך טוענים לבעלות מקורית על הארץ  ולקשר רציף עם העם והעולם הערבי. כל אלה הן טענות הבאות בניגוד ובהתרסה לטענות היהודיות. המשך המסמך מתאר את הנחיתות והאפליה של ערבי ישראל.   

 

הייתי רוצה להדגיש שמדובר בבעיה, בעיה קשה מאד לפתרון. מתוקף תפקידי בסוכנות היהודית אני יכול להעריך את עומק הבעיה. על פי נתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ישנם כ- 1.2 מיליון ערבים החיים במדינת ישראל, מדובר  ב- 20%  מהאוכלוסייה במדינת ישראל. לדעתי, לא קיים צורך לוותר על מהותה של מדינת ישראל. קיימת אפשרות לחיים משותפים. אך אנו לא נותנים להם את התנאים הבסיסיים על מנת שיוכלו לחיות פה בשוויון. חלוקת המשאבים המפלה היא הגורם לכך, היא החיץ המפריד בינינו, ואני ראיתי זאת בעצמי בדיוני תקציב שבהם נכחתי.  

 

הסוכנות היהודית משקיעה השנה בטיפוח השפה הערבית בילדי הגליל. אנחנו מכירים בחשיבות השפה כגשר בין האוכלוסיות. הסוכנות משקיעה בציוד מקלטים לתושבי הצפון הערבים, אך נוכחנו לדעת כי בחלק מהמקומות אין מקלטים כלל. 

 הסוכנות תומכת בחיים במשותף. אך על ישראל להשקיע משאבים על מנת להגיע לחזון הנ"ל. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד