כניסה לחברים רשומים



יוסי מימן, נשיא חברת מרחב

אני רוצה לדבר על משק הגז הפוטנציאלי בישראל. נתחיל עם הצהרה מאוד ברורה: נפלה החלטה אסטרטגית של מצרים לשיתוף פעולה עם ישראל, כיוון שזה מה שטוב להם. ובמקרה התועלת היא הדדית. הדיאלוג בין המדינות פה הוא מיוחד. 

ישראל צריכה 200 מיליון מטר קוב, איך היא תשיג אותם? יש התחיבות מצרית ל-140 מיליון קוב, יש לים-טטיס כמות של 30-35 רובו מכור, ויש כמות דומה לבריטיש-גז רובו מכור. בכל מקרה, מצרים הופכת להיות שחקן משמעותי במשק הישראלי. אם אנחנו נקנה גז במיליארד דולר ממצרים, אל תשכחו שזה אומר שמצריים מוכרת מיליארד דולר לישראל – ההוצאה שלנו היא הכנסה שלהם. הרזרבות המצריות בתחום נפט יורדות- ובתחום הגז עולות. ממשלת מצרים יושבת היום על מעל 1800 BCM של מאגרים מוכחים וכמות דומה ברזרבות אפשריות. היא כיום מפיקה 60, לכן יש לנו עוד 30 שנה בלי לגעת בקצה הקרחון.  

  

יש כלל ברזל- ככל שהמרחק מהספק לקונה קצר יותר, המוכר יקבל  מחיר מקסימאלי והקונה יקבל את המחיר המינימאלי שאפשר. כשאנחנו מסתכלים על האלמנט הגיאוגרפי ועל מחירי האנרגיה בעולם – מחיר הגז הטבעי היום הוא בסביבות 6.5 דולר, תהליכי ההובלה כולל הנזלה והחזרה למצב גזי עולים 2.5 דולר. המרחק הקצר למצריים מאפשר לה להיות תמיד זולה יותר. אז אנחנו בעד ריבוי ספקים, ואנחנו בעד תחרות במחירים, ואנחנו בעד שקיפות בתהליך קבלת ההחלטות. והנה יש מאמץ להביא את בריטיש-גז לארץ, וישראל במאמץ מטורף להוריד את המחיר של בריטיש-גז למחיר שלנו. זה בגלל שאנחנו רוצים להבטיח מקורות של אספקה סדיר, אבל בואו נזכור שגם המקור של בריטיש גז הוא שדה מול עזה, וזה לא בהכרח יותר בטוח. כמדינה נהיה חייבים לבנות רזרבות. אם האוצר היה משקיע את הכסף לא בבנקים אלא בים-טטיס ובמשיכה של יותר גז טבעי ממצריים לטבת הרזרבות, הביטחון על הכסף לא היה קטן יותר והתשואה הייתה גדולה יותר. אני כן בעד להביא את הגז הפלסטיני באמצעות מכרזים ברורים. מה שיבטיח בסופו של דבר את אספקת הגז זה הקשר בין המדינות. יש לנו שלום עם מצרים. היו לנו עימותים עם העולם הערבי במשך השנים מאז השלום עם מצריים, אבל מעולם לא היה משלוח אחד של נפט שנעצר! הביטחון האמיתי שלנו בשלום עם מצריים נמצא בכך שישראל תהיה יבואן של מיליארד דולר בשנה, ושהגז שמצריים מוכרת לנו ושמצרים תמכור לנו הוא ב- 30% זול יותר מאשר המחיר באירופה, ועדין מהצד שלהם זה המחיר הגבוה ביותר שבו הם יכולים למכור אותו. 

אלמנט נוסף בביטחון השלום עם מצריים – דב לאוטמן הטקסטיל וה-QIZ. מדינת ישראל, על ידי הכנסת תעשיית הטכקטיל המצרית ל- QIZ בהסכמים עם האמריקאים יצרה מאות אלפי מקומות עבודה חדשים במצריים. נוצרה תלות הדדית נוספת בשווי של מיליארד דולר בטקסטיל. 

 

דבר אחרון - מצרים הולכת לכיוון של גז במקום נפט. הם השקיעו מיליארדי דולרים בהנזלה ומצופה שימשיכו בכיוון הזה בשנים הקרובות. הם יודעים שפגיעה בקשר עם ישראל תיצור אפקט דומינו. 

 

בזמן הקצר שנותר לי שתי נקודות הערות שאני רוצה להוסיף: 

1.               אני רוצה להודות לפואד ומשרד התשתיות על העבודה הטובה. משרד התשתיות התארגן כך שיהיה פתרון לכל הבעיות הבירוקרטיות של משקיעים זרים מה שמקל על ההשקעות מחו"ל בישראל. 

2.               אני באופן אישי גאה בפרויקט הגז מעצם העובדה שהפרויקט יחזק את השלום בין מצרים לישראל. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד