כניסה לחברים רשומים



ד"ר מאיר בוזגלו, המחלקה לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית

התובנה ראשונה שהתגבשה בכנסי הרצליה לשנותיהם היא הרעיון שחוסן חברתי הוא מרכיב חשוב במה שנקרא חוסן לאומי. זו ההנחה עליה אבנה את דבריי.  

ככל שהאמון בין האזרח והשלטון גדל, כך גדל חוסננו. במידה שאנשים מרגישים בבית כך גדל חוסננו. רמת חינוך, רמת מוראל ושמחה, רמת אלימות קטנה - כל אלה מעידים על חוסן לאומי. 

אם כך, לא צריך להיות נחמד כדי לדאוג לאוכלוסיות החלשות. במדינה הנמצאת במצב חירום מאז  הקמתה, במדינה הנלחמת על קיומה -העניינים הקשורים בחוסן לחברתי הם חובה ולא טובה. 

כיום, קיים דיון בכל הקשור לזהות יהודית במדינה. אני טוען שלמצבנו היום מבחינת הדיון בזהות אפשר לקרוא הבעיה הפסיכו-פיזית. הרוח במקום אחד, וענייני המדינה במקום אחר.   

זהות היא דבר שצריך לשמור עליו; אך מלבד זאת ישנן בעיות רבות. חידוש הזהות צריך להיות לאור המצוקות שיש לנו - הוא לא יכול להיות בלתי תלוי. התחרות בין פירושיה השונים של היהדות צריכה להתאים למציאות ולשרת את בעיות היומיום; תהליך אתגור הזהות הוא צריך להיות אפקטיבי למצוקות שלנו. ההזדמנות לחדש את היהדות ולעשות אותה אקטואלית למה שמציק לנו - יכולה להיות התרומה הגדולה ביותר.  

יהדות היא מלה גדולה ביותר, וכוללת בה הרבה ערכים. אני קורא מבמה זו לשים דגש על ערך אחד: יום השבת. אני חושב שכמו שיש סיבות טובות לחשוב שחוסן חברתי הוא חלק מחוסן לאומי, כך צריך לחשוב שהשבת היא משאב עצום לשאלות החשובות שמציקות לנו.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד