כניסה לחברים רשומים



פרופ' עליזה שנהר, נשיאת המכללה האקדמית עמק יזרעאל

בשנת 1991 נבחרתי לרקטור אוניברסיטת חיפה. כאשר נשאלתי מהו החזון האקדמי והאינטלקטואלי שאשאף לקדם, כאישה חילונית ממדעי הרוח, עניתי כי למען החוסן הלאומי של ישראל אני מוכנה לוותר על מטוס אחד של חיל האוויר ולהשקיע יותר בחינוך בכלל וחינוך יהודי בפרט. זאת משום שמשבר הזהות היהודית, במרחב הקרוי חילוני, מעורר בצעירים הישראליים ספקות בצדקת דרכן של הציונות ומדינת ישראל. משבר זה פוגע פגיעה קשה בלכידות של הקולקטיב הישראלי היהודי.  

 

בעקבות זאת התבקשתי לעמוד בראש ועדה שתבחן את מצב לימודי היהדות בחינוך הממלכתי הכללי בישראל. מחלוקות רבות התעוררו במהלך עבודה של ועדה זו, ועדת שנהר, ולא פלא, שהרי מדובר בערכים.  

 

למרות המחלוקות הצליחה הוועדה להסכים על נוסח מסמך שנקרא "עם ועולם – תרבות יהודית בעולם משתנה" שהוגש בשנת 1994 לשר החינוך דאז, אמנון רובינשטיין. מסקנות המסמך מצביעות על האתגר שבהנחלת חינוך יהודי, הומניסטי ופלורליסטי בפני המשפחה והקהילה בישראל.  

 

פרסום המלצות הוועדה תאם את צרכי החברה הישראלית ואת הלכי הרוח בקרב הציבור החילוני. אך יישום לקחיה על ידי משרד החינוך, על שריו הרבים והשונים, מעורר תהיות רבות ואי נחת. הוועדה קבעה כי הגורמים לירידה במעמד לימודי היהדות נובעים ממצב החינוך ההומניסטי בחברה הטכנולוגית ומהתמורות וחילוקי הדעות שמפלגים את החברה הישראלית. על מערכת החינוך להיערך להתמודדות מקיפה עם גורמים אלה, התמודדות שהשפעותיה עשויות לחרוג מעבר לגבולות בית הספר ולהשפיע על החברה הישראלית כולה.  

 

 

המפתח לשינוי חייב להיות בהחזרת אחריות לחינוך לחברה ולקהילה שמקרבם באים התלמידים. בית הספר הכללי לא צריך להיכנע לא לקנאות ולא לחלל ריק. הוא צריך לעודד את הציבור החילוני לגווניו לבטא את ערכיו, לפתח את תרבותו ולהיפגש עם הדור הצעיר שלו. יש לנקוט במדיניות פעילה שתהפוך את תרבות ישראל ותולדותיו למרכיב בעל משמעות חיובית ולא מנכרת בבניית זהותו העצמית של הצעיר החילוני.   

 

דברים אלה יפים גם היום, אולי עוד יותר. מעניין לציין שגופים עצמאיים ועמותות תרמו להקטנת המתח בין הציבור החילוני לבין התרבות היהודית. נוצרה התקרבות בקבוצות קטנות אך משמעותיות. אך אין תחליף למערכת הפורמאלית, כלומר לפעילויות משרד החינוך. היו שרים שכן ניסו ליישם את הדו"ח, כמו שריד ורובינשטיין, אך בכך עוררו את חמתם של החרדים, שראו בדו"ח כמה שעתיד לקעקע כל זיק של יהדות ממערכת החינוך הממלכתית. חילופי השרים המהירים במשרד החינוך לא אפשרו יישום הולם של הדו"ח. הדבר בא לידי ביטוי בעיקר בכך שלא הוקצו משאבים ליישומו,  בעוד שבד בבד הקצה משרד החינוך משאבים נדיבים מאד לחינוך הממלכתי דתי.  

 

ההגמוניה הדתית האורתודוכסית על החינוך הממלכתי הכללי הולכת ומעמיקה. זאת מתוך פטרונות וניכור עמוק לחברה החילונית, ומתוך הגישה המתנשאת של העגלה המלאה כלפי העגלה הריקה. 

 

הבעייתיות קיימת גם באוניברסיטאות. מספר הסטודנטים הפונים ללימודים במדעי היהדות הולך וקטן. אולי משום שהללו נתפסים כאנכרוניסטיים או כמזוהים עם המפלגות הדתיות. כתוצאה מכך אנו מתמודדים היום עם העדר מורים הולמים במערכת החינוך הממלכתית.  

 

משרד החינוך חייב להפוך את התפיסה הפלורליסטית למנוף להעמקה תרבותית והעשרה, התנסות חינוכית משמעותית והענות לאתגרי התקופה. בית הספר הכללי חייב להיות מוקד לפיתוח אופציות לקיום תרבותי, יהודי, ישראלי שיחזק את הזהות היהודית ויהיה משוחרר מסמכות ההלכה.   

 

הדו"ח ציין כי תלמידי ישראל חייבים להכיר את הזרמים ביהדות. מערכת החינוך הישראלית נמנעה מלהכיר עולם זה לתלמידיה, כנראה משום שסברה שהוא מסוכן. הרי הם עלולים לפגוש את הזרם הרפורמי ואת הזרם הקונסרבטיווי. ההתעלמות מיהודי התפוצות, העובדה שצעירים ישראלים אינם מכירים את אחיהם מעבר לים עלולה ליצור, ואולי כבר יוצרת, שני עמים, שתי תרבויות ושפות שונות.  

 

הוראת תולדות ישראל היא מכשיר מרכזי לסוציאליזציה לאומית ותרבותית של התלמידים. ראוי להפגיש את הצעירים הישראלים עם התרבות היהודית המגוונת תוך הדגשת הזיקה והמחויבות ההדדית המקשרת את ישראל והפזורה היהודית.  

 

כמו בסיפור על קמצא ובר קמצא אנו צריכים ללמוד כי פאסיביות היא סכנה גדולה לחברה היהודית. שתיקת החברה הישראלית בכל הקשור למשבר העובר על מדעי היהדות כמוה כהסכמה ואישור למצב הקיים. פאסיביות זו עלולה לגרום לחורבן לאומי.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד