כניסה לחברים רשומים



עו"ד דרור שטרום, מנכ"ל, המכון הישראלי לתכנון כלכלי

אסתמך על האמרה של סופר אמריקני מפורסם, מרק טווין: "כולם מדברים על מזג האוויר אך איש לא עושה שום דבר על מנת לשנות משהו בעניין זה". למה אני מזכיר את זה? כאשר אנו מסתכלים על הטקסטים הרבים, על ניירות העמדה ועל הדיאלוגים שנוהלו עד היום בנושא צמיחת המשק אל מול בעיית העוני, אנחנו רואים שהשיח הציבורי כולל שימוש בלתי נלאה במושגי העוני. לרוב נעשה הדבר למטרות ניגוח פוליטי, אבל קשה מאוד למצוא איזושהי אסטרטגיה מגובשת, בת-קיימא, לטיפול בנושא זה הנשענת על עבודה מחקרית-מתודולוגית. לדעתי קיים ספק האם נושא זה, למרות חשיבותו, עבר את מבחן הרצינות בעיסוק הממלכתי - הן מבחינת קברניטי המדינה והן מבחינת מקבלי ההחלטות. 

 

ממה נובעת חשיבותו של דיון זה? זהו איננו דיון על נדיבות או על חמלה. אנחנו מבקשים להתמקד דווקא בפן המקצועי ולהתעמק בנושא מההיבט הדמוגראפי, דרך פילוח אוכלוסיות שונות המועדות לעוני ומייצרות עוני בשיעורים הולכים וגדלים. לימוד נושא זה הינו, למעשה, מסע להכרת פניה הטופוגרפיים העכשוויים של החברה הישראלית. מתוך כך נוכל ללמוד על הפערים שנפערים בחברה הישראלית בין שכבות האוכלוסייה ועל ההשלכות המסוכנות שעשויות להיות לדבר, לא רק על הכלכלה, אלא גם על הלכידות הפנימית וכתוצאה מכך על החוסן הלאומי הפנימי של מדינת ישראל.  

 

השאלה הראשונה שנציג היא :  האם יש לנו בעיה אמיתית שמחייבת התערבות? מניסיוני למדתי שלא תמיד כדאי למהר ולהתערב במה שקורה בשוק, לכן קודם צריך לשאול שאלה מקדמית - האם המשק וההתפתחויות הרגילות לא יפתרו בעצמם את הבעיה? בעניין הזה המספרים ידועים ומדברים בעד עצמם. בעוד הצמיחה נמשכת בשנים האחרונות, הולך וגדל מספרם של משקי הבית הנמצאים מתחת לקו העוני. שיעור ניכר בהשוואה למדינות המפותחות. 

 

השאלה השנייה שנציג היא : האם במהלך השנים גובשו או ננקטו צעדים כדי לגבש אסטרטגיה ומדיניות רב שנתיות, עם גזירת יעדים ויעדי משנה כמותיים, כתוצאה מההבנה שמדובר בבעיה. 

 

במקרה שלנו מפריחה המציאות את האמרה הנושנה, שהמודעות לבעיה היא כבר 90% מהפתרון. זאת משום שלאורך שנות הוויכוח על העוני, שהתנקז בעיקר לשיח הפוליטי, נעשה עוול גדול לבעיה. אנו חסרים איזשהו לימוד עומק של הבעיות הללו – הבנת השורשים שלהם והסתכלות יותר נכוחה על הבעיות פר אוכלוסיות מוגדרות. 

 

כתוצאה מהדברים האלו מתעוררות שלוש שאלות אותן אציג לחברי הפאנל: 

 

1). האם הקיטוב והגידול בעוני היחסי הם בעיות שהשוק לא יפתור מעצמו? 

 

2). בהנחה שלא, מהי האסטרטגיה השולטת לטיפול בבעיית העוני?  האם ההתערבות צריכה להיות פרטנית או אוניברסאלית? 

 

3). מהם הצעדים בטווח הקצר, הבינוני והארוך הנדרשים להבאתנו לתוואי נורמאלי? והכי חשוב, מה עלותם למשק? 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד