כניסה לחברים רשומים



פרופ' רפי מלניק, דיקן בי"ס לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי

שמענו נתונים ותוכניות שונות, אבל אני רוצה להתייחס לתהליך עמוק שהוא המקור הבסיסי לבעיית העוני בישראל. 

ב-73' אחרי מלחמת יום כיפור נוצר שבר בסיסי במגמת הצמיחה במשק, והצמיחה ירדה מ-5% ל-2%. הייתה תקווה שב- 85' יהיה שינוי והמשק יתייצב. בוצעו כל הרפורמות הידועות שכתובות בספרים כדי לשפר את המצב, אבל המצב לא השתנה. בוצעה רשימה ארוכה של רפורמות, אך קצב הצמיחה לא התקדם. בלי שנתמודד עם שורש הבעיה לא נוכל להתמודד עם בעיית העוני. כולם דיברו אתמול על מצבה הטוב של המדינה, ואני מסכים שמצבה טוב, אבל אם נסתכל על גרף הצמיחה אנחנו לא יכולים לדעת אם זו רק תנודה זמנית או מגמה ארוכת- טווח. 

מה עם לא היה מתרחש השבר הכלכלי לא ב-73'? אם לא היה שבר כלכלי, והגידול בצמיחה היה עומד רק על מחצית השיעור שהוא עמד עליו לפני 73', כלומר כ- 2.5%, עדיין התוצר לנפש היה היום 30 אלף דולר לנפש ולא 20 אלף כפי שהוא כיום, וגם בעיית העוני הייתה שונה.  

בעיית העוני היא יחסית, ואי אפשר לקבוע במדויק מה היה קורה אילו לא היה שבר, ולכן אני אשווה את במקרה הישראלי לארה"ב. עד שנת 73' סגרנו משמעותית את הפער בין שתי המדינות, ומאז אנחנו בנסיגה. זאת בעיית העוני, שקשורה לבעיית הצמיחה של המשק. בלי צמיחה משמעותית לא ניתן להתמודד עם בעיית העוני. המסקנה היא שצריך צמיחה כלכלית, וכל מדיניות שפוגעת בצמיחה מגדילה את העוני. 

השאלה היא מה קורה לנו היום. בשלוש השנים האחרונות יש צמיחה, אבל השאלה היא האם השינוי הוא זמני בלבד. ברצוני להציע ניתוח של הנקודה הזו, ולשם כך אתמקד בשאלה האם הפתרון לצמיחה הוא הרחבת הגירעון.  

עלינו להסתכל על מה שהממשלה עשתה ב- 03-'04'. נעשה ניסוי מבוקר לעשות דיאטה שקיצצה את הצריכה הממשלתית. המדיניות הקטינה את הגרעון יחד עם קיצוץ המיסים, והחוב הלאומי קטן בצורה משמעותית. בעקבות זאת הכלכלה צמחה משמעותית, ונוצרה יציבות פיננסית. שיעור האבטלה ירד רבות, והמהפכה הגדולה שנוצרה היא עודף במאזן התשלומים, ויש לנו כיום עודף דולרים. המשקיעים הזרים מגלים את זה ומשקיעים אצלנו. רוב ההשקעה היא ישירה (קניית מפעלים) ולא השקעה פיננסית שיכולה לצאת תוך זעזוע המשק. אני רוצה להסתכל על התהליך שהתרחש בשנים האחרונות תוך פירוק התוצר לשלושה מרכיבים: 

·                              תרומה של העובדים 

·                              תרומת ההון 

·                              תרומת הפריון 

מבחינה היסטורית אנו רואים שבר בפריון . נכון שיש פחות הון שהושקע ופחות עבודה, אבל הדבר  המשמעותי הוא השבר בפריון, שבלעדיו אין צמיחה. למרות כל הרפורמות הפריון לא התקדם. אולם בשנים האחרונות יש שינוי, ויש השערה שהרפורמות שעשינו בעשרים השנים האחרונות באות לידי ביטוי בשלוש השנים האחרונות, וזה המקור לתקווה שהשינוי הכלכלי הוא יסודי ולא זמני. 

לגבי היציבות הפיננסית,הרי שהחריגה של בנק ישראל ממדיניות הממשלה היא חמורה מאוד. המדיניות של המדינה צריכה להיות שקופה, ובנק ישראל חייב לפעול במדויק לפיו כדי שמשקיעים יראו שיש אמינות במערכת. 

המשך הרפורמה נבלם בשנה האחרונה, ואבל הרפורמות הכרחיות לשיקום הפריון במדינה. אני רוצה לסיים עם מרשם לפתרון בעיית העוני: ריסון פיסקאלי, הוצאה ממשלתית תוך שמירה על גירעון נמוך וקונסולידציה פיסקאלית . 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד