כניסה לחברים רשומים



פרופ' סטנלי פישר

אדווח על מצבה של הכלכלה הישראלית. מצבה טוב מאוד, עדיין לא ראינו את ההשפעה של ההתפתחויות האחרונות בכלכלה העולמית, אך אנו עוקבים אחריהם ואנו עושים ככל הניתן להפחית את ההשפעה השלילית מחו"ל. 

הנושא השני הוא עצמאות בנק ישראל, אנו רואים את עצמאות הבנק כאלמנט עיקרי בחוסן המשק הישראלי, וצריך לחזק את העצמאות הזו, ולשם כך אנו עובדים עם הממשלה ומשרד האוצר כדי להציג את חוק בנק ישראל.  

לפני זה נתבקשתי להגיד כמה מילים לגבי העוני – בישראל יש הגדרה יחסית של עוני. אם אתה מרוויח פחות ממחצית המשכורת הממוצעת אתה נחשב כעני. העוני הוא מדד של הפער החברתי, יותר מאשר בארה"ב ששם עוני נמדד בשאלה האם יש לך רמת חיים מסוימת במונחים אבסולוטיים. לכן, התשובה לשאלה איך יכול להיות שהעוני גובר כאשר השכר הממוצע עולה, ובעקבות כך הפערים החברתיים גדלים, הינה ההגדרה היחסית. כך או כך זה מצב רע. 

לא עוני אבסולוטי ולא יחסי הינו דבר רצוי. העוני בישראל מרוכז בשתי אוכלוסיות: חרדים אשר בקרבם 60% עוני, וערבים אשר גם בקרבם 60% עוני. בשאר האוכלוסייה מדובר בכ- 13%. קיימות סיבות מדוע העוני במגזרים האלה גבוה, והוא נוגע להשתתפות בכוח העבודה. עובדת קיומו של עוני בישראל הינו סוגיה מורכבת אשר קשורה לנורמות תרבותיות, חברתיות, ולהגדרה של עוני בישראל.  

המשק הישראלי הפך בתהליך משנות ה-90 לשחקן בכלכלה העולמית. ההצלחה הזו באה לידי ביטוי בצמיחה מהירה, בייצוא שהגיע ל-45% מהתמ"ג, בהשקעות, בדירוג אשראי גבוה, בהערכות חיוביות ממוסדות פיננסים בינ"ל כדוגמת קרן המטבע, והזמנה מOECD- להצטרף אליה. אלה הישגים חשובים שתורמים בין היתר לצמיחה גבוהה וליציבות המשק.  

 

לגבי עצמאות בנק ישראל – זהו תחום חשוב בתהליך הגלובליזציה של המשק אשר לא נעשה לגביו הרבה כיום. חוק חדש הוא הכרחי. החוק הנוכחי שנחקק ב-1954 הוא מיושן, ולא תואם את המקובל במדינות אחרות. ממשלות עסקו רבות בחוק חדש, וראוי לציין שתי אבני דרך: 

 

1.       בסוף 1998 הגישה ועדת לוין המלצות לממשלת ישראל. 

 

2.       ב-2.10.2005, זמן קצר לאחר כניסתי לתפקיד הנגיד, קיבלה הממשלה החלטה לממש את העקרונות לחוק החדש של בנק ישראל ברוח המלצות לוין. 

 

 

לפני שאגיע לחוק, אתייחס לשני שינויים בסיסיים:  

 

1.       דגש על עצמאות הבנק. 

 

2.       הצורך בשקיפות, ודיווח הבנק המרכזי ביחס למדיניות הריבית. 

 

 

בשנות ה-90 נערכו מחקרים שתכליתם לבדוק, בעניין השקעות בינ"ל, את הקשר בין עצמאות הבנק לבין האינפלציה וליציבות המשק. עצמאות באה לידי ביטוי ביכולתו של הבנק לקבל החלטות מבלי להידרש לאישור ממשלתי. המסקנה הייתה ברורה, מדינה אשר מחזקת את עצמאותו של הבנק המרכזי שלה צפויה ליהנות מאינפלציה נמוכה, מבלי שהדבר יעלה לה במונחי צמיחה.  

 

הדוגמא המרשימה ביותר הינה בריטניה. ההחלטה הכלכלית הראשונה של ממשלת בלייר ב-1997 הייתה להעניק עצמאות לבנק של אנגליה. עד אז לא היה הבנק המרכזי עצמאי, וההחלטות על הריבית התקבלו במשרד האוצר. ברור שמבחינת אינפלציה, צמיחה ויציבות זו הייתה החלטה נבונה ומוצדקת, כלומר עצמאותו של הבנק המרכזי חשובה מאוד, וזאת באה לידי ביטוי בהצלחתו במילוי תפקידיו ובהשגת יעדיו. 

 

ירידה בשיעור הריבית משפיעה לחיוב על הצמיחה, ורק לאחר מכן גורמת לאינפלציה. משום שהאופק של ממשלות קצר, הדבר מביא אותן להעדיף ריבית נמוכה, בייחוד כאשר מתקרבת תקופת הבחירות. בנק עצמאי מרכזי יכול לקבל על עצמו החלטות לטווח ארוך בלי להתחשב בפוליטיקה. 

בנוסף, קל מאוד לממשלה לבקש מהבנק להדפיס כסף כדי להגדיל את הונה, וכך נגרמת אינפלציה. אלו הן שתי הסיבות המסבירות את הנטייה האינפלציונית בממשלות דמוקרטיות (אשר מתחלפות לעתים קצרות). העניין של הדפסת כסף מאוד מפורסם, מאז שנות ה-20 בגרמניה ורוסיה, אולם אף בישראל בשנות ה-80, התמונה הזאת זכורה לרעה לכולם. רק ב-1985 שמו לזה סוף, עם חקיקת "חוק האי הדפסה" אשר אסר על בנק ישראל לתת הלוואות לממשלה. מה שהיווה הצעד הראשון בדרך לעצמאות לבנק ישראל. בעולם, זכו בנקים לעצמאות ב-25 שנים האחרונות, וממשלות ויתרו על קבלת מימון דרכם. 

 

אבל מדוע הן עשו זאת? מפני שהממשלות הבינו כי ללא עצמאות מן הבנק המרכזי, הן עלולות לקבל רמת אינפלציה גבוהה. זאת ועוד, ביצועי המשק טובים יותר כאשר יש בנק עצמאי. בנוסף, המשקיעים מתייחסים לעצמאות הבנק המרכזי כפרמטר מרכזי בבחירת יעדי ההשקה שלהם. חלק אינטגראלי מעצמאות הבנקים היא עצמאות בתחום הניהולי. האחרונה היא הקובעת את המשאבים הנדרשים לבנק כדי שיוכל לבצע את משימותיו. 

 

החוק החדש צריך להגדיר בצורה ברורה וחדה את עצמאות הבנק, את יעדיו, את המנגנונים לקבל החלטות, ולהטיל עליו מסגרת מלאה של שקיפות. החוק החדש ייתן לבנק עצמאות בקבלת החלטות בנוגע לריבית הנדרשות למילוי תפקידו והשגת יעדיו. עצמאות כזאת צריכה לבוא גם בניהול הבנק. ביחס להגדרת היעדים של הבנק: החוק יגדיר את יעדי בנק ישראל בצורה מובנית בדומה למודלים של בנקים זרים (האירופאי, האנגלי): 

 

1.       יציבות מחירים ושמירה עליהם. 

2.       תמיכה במטרות הכלכליות האחרות של הממשלה בעיקר צמיחה ותעסוקה, בתנאי שזה לא יתנגד להשגת היעד הראשון. 

3.       תמיכה ביציבות הפיננסית של המשק – בזמן משברים זה מאוד חשוב. 

 

השינויים הגדולים יהיו במסגרת קבלת החלטות. כיום בישראל מקבל הנגיד בלבד את ההחלטה על הריבית ע"פ החוק. הוא זה שמנהל את הבנק ואחראי על כל ההחלטות הניהוליות. זה מצב מאוד נוח לנגיד מצד אחד, אך מצד שני יש החלטות שהייתי מעדיף שאחרים יעשו. 

 

החוק החדש יגדיר שתי מסגרות חדשות לקבלת החלטות: ביחס למדיניות הריבית נקים ועדה מוניטארית, יהיו מספר חברים בוועדה, תהיה הצבעה לגבי ההחלטה, והרוב יכריע. במספר מדינות בוועדה המוניטארית יהיו חברים חיצוניים לבנק, לצד חברים פנימיים. הנגיד יעמוד בראש הוועדה אותה יקבע החוק החדש. כלומר, במקום שהנגיד יקבל את ההחלטה, תקבל אותו ועדה. 

 

עניין נוסף, ניהול הבנק – נקים מועצה מנהלית ובה רוב מוחלט של חברים חיצוניים לבנק, כאשר אחד מהם יעמוד בראשה. גם הנגיד והמשנה לנגיד יהיו חברים במועצה. תפקידה של המועצה יהיה לקבל החלטות בתחומים הניהוליים של הבנק: אישור תוכנית עבודה, תקציב ועוד. בנוסף, תמנה המועצה ועדת ביקורת. זה מאוד חשוב למדינה שנבנה בנק מודרני עם מבנה קבלת החלטות שיתפקד טוב יותר. כדי לשמור על עיקרון העצמאות של הבנק, הכרחי שהחברים החיצוניים בוועדה המוניטארית, ובמועצה המנהלית יהיו מומחים, נקיים מניגודי עניינים, ובלתי תלויים בממשלה ומוסדות פוליטיים. 

 

לצד העצמאות של הבנק המרכזי, צריך להטיל עליו את חובת הדין וחשבון, והשקיפות. חשוב שהוא ייתן דיווח לרשות המחוקקת, לממשלה ולציבור. ואני אתייחס לאופן אשר בו מבצעים זאת ע"פ החוק החדש. ביחס לשקיפות ולחובת הדיווח: החוק ידרוש זאת מהבנק, אשר יידרש לדווח לממשלה, לכנסת ולציבור. הבנק יציג את שיקוליו בנוגע לקבלת ההחלטות שלו, מידע רלוונטי, תחזיות להתפתחויות כלכליות הצפויות. לפיכך, בנק ישראל יידרש להגיש דוחות אינפלציה, ודוחות נוספים. בשל חשיבות השקיפות נוקט בנק ישראל כבר היום במדיניות של שקיפות ודיווח, יותר מהנדרש בחוק, אך מן הראוי שעניין זה יעוגן בחוק. 

 

לסיכום, הגיע העת להפשיל שרוולים, ולגשת להשלמת הצעת החוק ולחקיקתו בהקדם. וכך יושלם שלב אחרון וחשוב בהשתלבות המשק בכלכלה הגלובלית. יהיה זה אבן דרך בהתפתחות הכלכלה הישראלית.  

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד