כניסה לחברים רשומים



ח"כ תא"ל (מיל.) ד"ר אפרים סנה

הבעיה שלנו איננה הפרויקט הגרעיני, אלא המשטר האיראני. 

 

המשטר משלב שאיפה אימפריאלית, שנאת ישראל, עוצמה צבאית גוברת ותקציב לא מוגבל. 

 

המשטר בחר בדרך עימות צבאי עם ישראל. יולי 2006 היה הסיבוב הראשון. הסיבוב השני הוא כרגע בעזה, ובעתיד יהיה לפחות עוד סיבוב שלישי. 

 

המטרה צריכה להיות הפלת המשטר מבפנים על ידי העם האיראני אשר סובל כל-כך. 

המשימה היא שלילת יכולתו של המשטר לשלוט. צריך לסגור את המשאבים הכלכליים שלו. 

יש שלוש דרכים להשיג מטרה זו: 

1)       אמברגו של תזקיקי דלק - האמברגו יצר מחסור דלק חמור במדינה, וגרם לאנשים למרוד ולשרוף תחנות דלק. 

2)       מניעת אשראי וחרם בנקאי. 

3)       לבלום את החידוש וההשמשה של תעשיית הנפט האיראנית החלודה, כך שבעתיד לא תוכל לייצר נפט. בלי השקעות הם יגיעו במחצית המאה למצב בו אינם מסוגלים לייצא. 

 

בין 1999 ו-2006, בזמן חוק האמברגו האמריקאי ומאוחר יותר של האו"ם, השקיעו במדינה מיליארדים. 

הסיבה לכך היא שהסנקציות לא הופעלו ולא נכפו; חברות אמריקאיות גדולות ביצעו סחר עם איראן. 

בשנה וחצי האחרונות חל שינוי דרסטי בהשפעת הסנקציות. הסיבה היא אכיפת החוק בארה"ב. 

חברות ובנקים הפסיקו לעבוד עם איראן, בנקים איראנים צמצמו את עבודתם בחו"ל. 

ממשלת ארה"ב יכולה לחזק את האכיפה על ידי החרמת חברות שכן סוחרות עם המשטר האיראני. כמו-כן, גם בעלות בריתה של ארה"ב צריכות להשתתף בסנקציות. 

 

מה ישראל צריכה לעשות? 

אופציה צבאית היא בלתי מועדפת, כיוון שהיא בעלת השלכות שרק איראן גרעינית גרועה מהן. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד