כניסה לחברים רשומים



פרופ' שמעון שמיר

בנושא הכאוב של יחסי יהודים וערבים- החדשות הטובות אינן שכיחות. אולם מידי פעם יש משהו חיובי: הבעייתיות פרצה לדיון הציבורי. הסוגייה כבר אינה מודחקת. יש ימי עיון, מחקרים, יש NGO's שמגישים תזכירים לממשלה, יש ספרים. יש ענף מחקרי שלם שמתמקד בסוגייה. התמונה העולה מן העבודות הנ"ל היא אחידה ומדאיגה. הפער מתרחב. אינדיקטורים רבים מצביעים על כך. הפער ניזון מפחד בשני הסקטורים: הערבים חוששים מטרנספר (במסווה של חילופי שטחים), וממגמות להגברת הזהות היהודית של המדינה. היהודים חוששים שהאיום הביטחוני האישי במדינה יחמיר ומשינוי בזהות המדינה. 

 

רבים סבורים שבעתיד המצב יהיה חמור אף מהסכסוך הערבי ישראלי. יש המכנים אותו כ"חבית אבק שריפה"; יש האומרים כי אם באירלנד המצב הוא פוסט אלימות אז אצלנו המצב הוא של פרה-אלימות. השאלה היא לא מה צריך לעשות על מנת לפתור את הבעיות אלא מה לעשות כדי לעצור את ההידרדרות, לסגור את הפער, וליצור מודוס ויוונדי. ועדת אור דיברה על מה שהממשלה, המשטרה ומנהיגי הסקטור הערבי  צריכים לעשות. צריך ביסוס שוויון אמיתי. יש רוב של ערבים שחיים מתחת לקו העוני. צריך הקצאות יחסיות לערבים; הקצאת קרקעות לבנייה פרטית; ייצוג הולם; סגירת פערים בחינוך, ופתרון בעיית העוני בקרב הבדווים . מאז ועדת אור נעשו פה ושם דברים, אך בעיקרם – ההמלצות לא בוצעו. 

 

מדוע באירלנד זה מצליח וכאן לא? יש 6  מכשולים המעכבים התקדמות: 

1.       זו בעיה מסובכת וקשה. פוליטיקאים לא אוהבים להתמודד עימה. ועדת  אור קבעה הקמת ועדת שרים לעיון ולימוד הבעיה. היה דו"ח "ועדת לפיד" שמסמס את ההחלטות. 

2.       הקצאת משאבים פירושה הרבה כסף. חלק מהתוכניות היו בכיוון הנכון (כמו בתקופת ברק כראש ממשלה). צריך להשקיע 10 מיליארד שקך אם רוצים להתמודד ברצינות עם הבעיה. 

3.       בציבור היהודי רווחת דעה שהבעיה בין היהודים לערבים היא פוליטית לאומית ולא בעיה של קיפוח. יש גרעין אמת בזה, אך לא הרבה מעבר לזה. למדיניות חיובית יש תגובה חיובית. (סקרים שערך סמי סמוחה מצביעים על כך שבתקופת ראש הממשלה רבין, כשהיתה השקעה רצינית, היו תגובות חיוביות ביותר אצל הערבים). יש כאלה שלא ישנו דעה אך יש רבעם אחרים שיכולים לשנות דעתם. 

4.       גזענות: בישראל יש רוב בחברה היהודית שדוגל בהשקפות התומכות ברעיונות טרנספר וכד'. 

5.       ביורוקרטיה: בועדת אור מצאו מקרים של מהלכים נכונים מצד הממשלה. אבל זה התמסמס בדרגי המנהל, שאינו מצטיין בגישה חיובית לערבים, ניצולי שואה, עובדים זרים וכו'. אפילו הדרוזים יוצאים נפגעים מגישה זו. 

6.       התנהלות מנהיגי ישראל אינה מסייעת לסגירת הפערים. 

 

מה למדים מהמקרה של צפון אירלנד? 

יש דברים שאינם רלבנטיים לנו. אך יש דברים שניתן לקבל מהם השראה, כמו בניית המוסדות: "נציבות השוויון" שתכין תכנים לקיום הרמוניה, חינוך וכד'; "נציבות לזכויות אדם" שתוביל מאבק חקיקתי, והסברתי; וכל הקונספט של "חברה משותפת", דיאלוג בין-תרבותי, מיזמים משותפים, סמלים וכד'. אולי אם נלך בדרך זו, נתקדם. 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד