כניסה לחברים רשומים



פרופ' אוריאל רייכמן

כבוד ראש הממשלה אהוד אולמרט, נשיא הקונגרס היהודי העולמי וידידנו, רונלד לאודר, ראש העיר יעל גרמן, פרופ' עוזי ארד, מכובדי, 

 

6 ביולי 1896, הרצל, במועדון המכבים בלונדון אומר את הדברים הבאים: 

" אני יודע כבר היום, ומחר ידע כל העולם, שהיהודים רוצים מדינה משלהם, שבה יוכלו סוף-סוף לחיות ולשגשג כאנשים בני חורין.... 

 

יש לנו זכות... לדרוש לנו ארץ כגוף לקיומנו המדיני. רכשנו לנו זכות זו בייסורים, שאין דומה להם בתולדות המין האנושי. זרם של דם ליווה את מהלכנו בדרך מאות בשנים". 

 

שנה אחר כך, התקיים הקונגרס הציוני הראשון וכחמישים שנה לאחר מכן קמה מדינת היהודים. שיבת ציון המודרנית היא אחד הסיפורים המופלאים בהיסטוריה האנושית. "מהפיכת העם היהודי", אומר בן גוריון בכנסת הראשונה, "היוותה מרד בגורל היסטורי, בגורל של עם גולה, מפוזר, חסר מולדת, לשון, תרבות ועצמאות". 

 

הצלחת המהפכה הציונית הייתה בסופו של דבר תוצאה של מסירות הרבים. החלוציות עיקרה בעליה השלישית והיא הושתתה על הרעיון שאליטה משכילה תפרוץ את הדרך לרבים באמצעות התיישבות חקלאית בארץ ישראל להקמת חברה שהצדק והשוויון שולטים בה "שיכורי עבודה היינו", דיווח שמואל דיין, "העבודה מילאה את כל חדרי נפשנו. תוכן אחר לא היה בכל שעות היום הארוך, הארוך מאד, משתי שעות לפנות בוקר עד שתי שעות אחרי החשיכה. שכחנו לגמרי את עצמנו... הצטמצמנו במסגרת המרוכזת של חיי עבודה והתנזרנו מהשאר...." 

 

החלוץ – היה מודל שעל פיו הוקם מפעל אדיר של חינוך נוער יהודי לעליה ארצה. רבים מהם הקריבו את כל עתידם וחייהם למען בניית הבית הלאומי. מתוך החלוצים צמחו גם בוני כוח המגן העברי ולאחר מכן הפלמ"ח וצה"ל והישובים שהקימו עיצבו במידה רבה את גבולות המדינה. 

 

אתמול, כשהוענק בכנס מגן הרצל לאלוף חורב הוא אמר: "לא התכוונתי להיות איש צבא, רציתי ללמוד הנדסה וללכת בעקבות אבי... אולם צרכי האומה הכתיבו אחרת והיינו לחיילים, לאנשי צבא, ולא היה זה קרבן, אלא צו המצפון". 

 

 

מדינת ישראל הגיעה להישגים גדולים. בשנים האחרונות עיקר ההישגים מקורם במגזר שאינו שלטוני. בתחומים הציבוריים אנחנו חווים אכזבות קשות. 

 

מי שהתחנך על ברכי ראשונים ובא משדות הנאיביות של שרות לאומי עד כלות, נושא עיניו למתחולל סביבנו בכאב. כיצד נותרה קבוצה מצעירי ישראל מיעוט הנושא את מלוא האחריות, למעשה שואבי מים וחוטבי עצים עבור המשתמטים, כיצד אנו חיים תחת בירוקרטיה חסרת תחושת שירות ושליחות, גדושה בפורמליזם ורוע לב. איך שבתה העשייה הסולידרית כלפי רבים שנותרו בעוני, ייאוש וללא תקווה. איך דועך חינוכם של ילדי ישראל, השחיתות גואה ואנו צופים בפלנטה פוליטית שטוחה, מלאת ספינים המשרתת את עצמה.  

 

מול המציאות הקיימת עשויי החוסן לצמוח רק מאותו עיקר גדול לפי משנת אחד העם והוא "חפץ  הקיום הלאומי". אכן לא נכון ולא ניתן להחיות בעת הזו את אותה החלוציות של שנות העשרים והשלושים של המאה שעברה. אבל את הניצוץ עלינו להלהיט מחדש. עלינו להכיר בכך, כמו בעבר כי בסופו של דבר מאות אלפים בודדים, בעלי מחויבות של הקרבה ומוסר של אחריות לכלל, הם אלו שיקבעו את גורל המדינה. 

 

החלוציות של היום קשה במובן  מסוים מזו של העבר. אין לנו קולקטיב וולונטרי הדואג לנו ומאפשר את התרומה לכלל. עלינו ליטול אחריות על עצמנו ולדאוג להצלחתנו הכלכלית, להוכיח יזמות ועשייה ולא לצפות שהשלטון ידאג לנו. יחד עם זאת, ככל שהציפיות שלנו מירושלים מתמעטות – עלינו להעלות את הדרישות מעצמנו. לא נוותר על שרות המילואים למרות הסיכון האישי והקשיים בעבודה. לא נרתע ונחשוף איומי פשע מאורגן ודרישות שוחד. ניישם את הסולידריות שבנו ונסייע למי שאינו מסוגל לעזור לעצמו. נפעל לחיזוק החינוך והמחקר, נוביל יזמות חלוצית בנגב ובגליל, נלחם למען שינוי שיטת הממשל, וכן, לא נרתע, גם אם הדרך קשה, לראות את המסורים, המעולים וישרי הדרך מנהיגים את החברה שלנו ומנהלים את המגזר הציבורי. 

 

החוסן הלאומי אינו דבר חיצוני לנו – החוסן הלאומי הוא אנחנו. 60 השנה הבאות תלויות בהחייאת הרוח, העוצמה והנחישות שעימהם נתייצב כדי להגן על מדינת היהודים וחזון חברת המופת. המהפך שנדרש קורא לדור חדש להוביל את השינוי הנדרש והרקע לזה קיים. 

ישנם רבבות רבות בעם הזה, אנשי עסקים, עובדים, ואזרחים מכל החוגים המאמינים בחזון הציוני ומוכנים לעשות להמשך מימושו. 

 

הרצל סיים נאומו בלונדון בתקווה פואטית. "ארץ אבותינו עודנה קיימת,אין היא שוכנת על קרקע הים... האדמה העתיקה מחדשת את נעוריה למגע ידיים שקדניות, שוב היא נושאת פרחים, שוב היא נושאת פירות, ואפשר שביום מן הימים, ביום יפה אחד, תהיה נושאת את אושרם וכבודם של היהודים". 

 

אכן, במאה ושתיים עשר השנים שחלפו מאז נישא הנאום עשה העם היהודי דרך מדהימה. מימי הקטנות היום תצמח המנהיגות הבאה שתבצר לעד את אושרם, כבודם וביטחונם של היהודים. 

 

הדפסשלח לחבר

עוד בנושא זה

עבור לתוכן העמוד