כניסה לחברים רשומים



דברי פרופ טרכטנברג, עמית לאנג, דרור שטרום

בכנס הרצליה ה- 14 התקיים מושב בנושא 'יוקר המחייה בישראל', בהנחייתו של מר סמי פרץ, דה מרקר. משתתפי הפאנל: מר דרור שטרום, נשיא המכון הישראלי לתכנון כלכלי, ח"כ ד"ר אראל מרגלית, יו"ר השדולה ליוקר המחיה, מר עמית לאנג, מנכ"ל משרד הכלכלה, מר רמי לוי, בעלים ומנכ"ל, רשת שיווק רמי לוי- השיקמה דברי הסיכום: פרופסור מנואל טרכטנברג, יו"ד הוועדה לתכנון ולתקצוב במועצה להשכלה גבוהה, יו"ר הוועדה לשינוי כלכלי חברתי (קיץ 2011)

 

 

פרופ' מנואל טרכטנברג: "עצם העובדה שמתקיים מושב על יוקר המחיה זה לא מובן מאליו. לפני 4 שנים, לפני גל המחאה, זה לא היה נושא שמקובל היה לדון בו. לפני שהמשק קרס נעשה צעד אחד משמעותי. הנקודה היא שזה נתן סימן לפתוח בתהליך שנמשך עד עצם היום הזה וטרם הסתיים של הפיכת המשק הריכוזי למשק ששואף לפתיחות, ליברליות כלכלית ועושה זאת בצורה פרטית. אין להכחיש את העובדה ששנה אחר שנה, בעקבות חוק ההסדרים נפתח עוד שוק. מאז 2011  לא קרה משהו דומה. הסוגיה של יוקר המחיה זו מטריה. על מנת לתקוף את זה בצורה רצינית, דרושה תוכנית ארוכת זמן ששמה לה מטרה בצורה אובססיסית ללא פרשנות. הייתה כתובת וקבלן ביצוע לפרוגרמה זו, אגף התקציבים באוצר. אתה צריך גוף שכולו ממוקד בתפקיד זה ועם אנשים שהשכילו לתפוס מרחק בטחון מהפוליטיקאים כך ששרי האוצר לא יכלו להסיט את אותה פרוגרגמה. כיום יש את משרד הכלכלה ושם קורים דברים טובים. אך אין לו הרבה סמכויות, ולאף אחד אחר אין את הסמכויות להשלים זאת.

 

"ההתעסקות בשוק הדיור היא כישלון פנומנלי מכיוון שאין את האומץ ואת העוצמה כדי לקרוא לילד בשמו ולהגיד שעד שלא נטפל בהיצע ולא רק בביקוש, לא יקרה שום דבר משמעותי. בדמוקרטיה כוחות פוליטיים צריכים לקבוע ולא וועדה ולא דו"ח ולא יישום המלצות. ראש ממשלת ישראל עסוק בענייני חוץ ובטחון ולא יכול טפל בעניינים כלכליים בתשומת הלב הנדרשת. העיתונות הכלכלית שבמידה רבה מאוד התגייסה לנושא זה, בשנתיים האחרונות לקחה כיוון של פרסונליזציה של החטאים הכלכליים וזה מסיט את תשומת הלב לנושאים מערכתיים. הבעיה היא לא טייקון זה או אחר ונוצרה אשליה שאם רק אדם זה או אחר יהיה פחות רודף בצע, הכל יהיה בסדר, אבל זה לא כך.

 

מדד המחירים לצרכן לא מבטא נכונה את יוקר המחיה. הפרדוקס הוא שגם כאשר שער החליפין נמוך, עדיין יש לנו בעייה די רחבה של רמת מחירים מאוד גבוהה בקטגוריות מסוימות. פריטים מסוימים בסל הצריכה של משפחות צעירות עם ילדים של הורים שעובדים- בלוק הדיור קיים.

 

מיסים עקיפים, כולל מחירי החשמל, המים הארנונה וכו- הבעיה היא שכל אחד מהמוסדות הממשלתיים המופקדים על תחומים אלו רואה את תחומו בצורה צרה ללא הסתכלות על ההשלכות על כלל הציבור ויוקר המחיה. הממשלה צריכה לקבוע פרמטרים כך שזה יהיה מוגבל על פי שיכולים מערכתיים. אני לא אופטימי במובן שעד שלא יקרה שינוי ברמה הממשלתית העליונה, של הטלת אחריות וסמכות של שר בכיר להפעיל את כל הכלים האלה ולהפוך לפרוגרמה ארוכת טווח, זה ישתנה את המציאות של הילדים שלנו, שלא רואים אופק ורוד עבורם".   

 

 

דרור שטרום: "מצד אחד יש האומרים שלא כל התייקרות היא בעיה, מצד שני לכל העיתונים שומרי הסטטוס קוו הקיימים יש קול קורא שאומר שיש במשק דיבוק וחיידק מסוכן ששמו המלחמה ביוקר המחייה.

האם יש לנו בעיה של יוקר מחייה? בהשוואה בין ישראל ל OECD, בין 2003 ל- 2013 המחירים שלנו יחסית ממריאים לשחקים. אם נבדוק את עליית מחירי המזון בהשוואה לארה"ב ולמערב אירופה, נראה כי מ- 2008 עליית המחירים בישראל עולה משמעותית ביחס לאחרות. אם נשווה הכנסה של משק בית ישראלי לבין ההוצאות שלו נראה כי עם הזמן, ההכנסה לא מכסה את ההוצאה. העשירון החמישי בקושי מצליח לכסות את עצמו. אנחנו במדינת ישראל נמצאים במצב שבו 50% מהאוכלוסייה לא מסוגלים לעמוד ברמת ההוצאות- דבר שהופך להיות בעיה לאומית.

מדיניות המס גורמת לכך שהעשירון העשירי מהווה 64% מסך כל הכנסות המדינה מעבודה.

המרכיב הגדול ביותר שיוצר את יוקר המחייה הוא דיור והחזקה. בכל נושא מחירי הדירות מצבו נהיה רע וחמור מיום ליום. הצעדים של הממשלה עד עכשיו לא הביאו אפס קצהו של שיפור בתחום זה. מדד מחירי הצרכן ומדד מחירי המזון בארץ לא גבוהים אם משווים אותם לרואנדה וקירגיסטן.

פיקוח מחירים על ידי הממשלה כשהוא נעשה בצורה נקודתית יכול ליצור עיוות יותר חמור מאשר יוקר המחייה לכשעצמו. תסתכלו על הלחם למשל, או הפיקוח על השמנת והגבינה כמו שעשה שר האוצר..

ההתמודדות עם יוקר המחיה לא מנוהלת על ידי הממשלה כמצב חירום לאומי. כשמדינת ישראל החליטה שההתנתקות מעזה זו משימה לאומית, זה קרה אחרי שנה. פה זה לא המצב. ללא מהפך אמיתי בחקיקה ובניהול, לא יקרה מהפך".

 

רמי לוי: "בשביל לבדוק מי אשם ביוקר המחיה, בדקתי הוצאות של משק בית של זוג שעובד אצלי במשק ויש להם שני ילדים. כל מי שהיה אשם ברוב ההוצאות זה הסקטור הציבורי. אם נסתכל על הסקטור העסקי הפרטי נראה שהעלויות פחותות ביחס לסקטור הציבורי. המיסים שהזוג הצעיר משלם לא מאפשר לזוג להישאר עם כסף ביד ולכן הוא לא יכול להשקיע בסקטור העסקי הפרטי.

הסקטור הציבורי מתנהל בצורה של מונופול, בצורה שרירותית. מנהל מקרקעי ישראל מחזיק 90% מהקרקעות ומשווק אותם לכל המרבה במחיר, כך מעלה את מחיר הדירות ומגדיל את הפער בין המעמדות. במקום להתייעל, הרשויות מעלות את הארנונה כי יש גירעון. אם אני הייתי מעלה את מחירי המוצרים, היו הולכים לקנות במקום אחר. חשמל ומים, מעלים את המחירים בצורה שרירותית. מי שאשם ביוקר המחיה זה הסקטור הציבורי. אם הסקטור הציבורי לא ייקח עצמו בידיים ויחליט להוריד את יוקר המחיה על ידי הפחתת מיסים ובירוקרטיה, לא יהיה שינוי ביוקר המחיה".

 

עמית לאנג: "לפי הנתונים שלנו, אנחנו יקרים באופן יחסי ב19 20 אחוז מהממוצע האירופאי. הייבוא הוא מרכיב דרמטי בנושא כי 70% הצריכה הפרטית מבוססת על יבוא. יש לנו בעיה קשה בישראל בכל הקשור בחוקיות היבוא. הגבולות פתוחים ליבוא. הבעיה היא תהליכי היבוא שנוגעים במדיניות תקינה ששונתה לפני כשנה. זה מהלך לא פשוט בכנסת. נהלים ודרישות של משרדי הממשלה, אין להם אח ורע בעולם. למשל, מדרג אנרגטי שיש רק בישראל. LG  מייצרת בכל העולם אך במשרד האנרגיה הגדירו מדדים שונים.

עוד ישנה ריכוזיות ענפית בלא מעט תחומים, דבר שנוצר במהלך של עשור וייקח הרבה זמן לפרק אותו. פיקוח מחירים הוא נקודתי ובטווח הקצר אין ברירה. העברנו את חוק התקנים, חוק המזון, המלצות על הקלות משמעותיות ביבוא האישי, הגברת התחרות על מחירי יבוא עגלים ובשר, פתחנו מכסות כמעט בלתי מוגבלות לייבוא גבינות, עידוד תחרות בהקצאת שטחי מסחר, העברנו את נושא 99 האגורות, שינוי דרמטי נוסף הוא שינוי ההקצאות של המכסות הפטורות ממכס. עד היום הקצו זאת לכל מי שבא. היום זה ניתן רק עבור עידוד תחרות. יש עוד הרבה לעשות אך יותר מהכל הממשלה צריכה לעבור שינוי במחשבה ולהעביר את האחריות ליבואנים והסתפקות בפוסט מרקט".

 

ח"כ אראל מרגלית: "הבורסה הישראלית  מתנהגת כמו סיציליה. מי שלא נמצא בחונטה, קשה לו מאוד להסתדר. אחד המניעים המרכזיים של יוקר המחיה בישראל זה המונופולים. אנחנו משלמים פי 3 על סכיני גילוח ביחס לארה"ב, זוג מוצצים עולה אצלנו  60 ש"ח כשבארה"ב זה נמכר ב 20 ש"ח. המונופולים האלו הם אלו שקובעים לנו את המחירים, לא נותנים לשחקנים אחרים להיכנס ונותנים לצרכן מחירים שאין להם אח ורע. צריך להתייחס לחברות מונופוליסטיות שיש להם מחזור מכירות של מעל 200 300 מיליון בשנה, כמו אל חברה ציבורית, שעליה לפרסם את דוחותיה. שקיפות זו הדרך ההתחלתית לתת לחוכמת ההמונים לעבוד. זכותו של הציבור לדעת עבור מה הוא משלם".

 

"ברחובות אין חמצן לעשות עסק גם כשהעסק הוא טוב. יש שתיים וחצי חברות קניונים גדולות שמחזיקות כמעט את כל המסחר במקום שהכי כואב לו והן מחליטות אם הוא אוהב חנות או שלא. גם שם דרושה חקיקה על הדרך של התקשרות עם עסקים גדולים וקטנים, על שקיפות איך אתה מתמחר. איפה שהממשלה עובדת, אנחנו נותנים לה גב. איפה שהיא מתמהמהת, אנחנו נביא הצעות חוק פרטיות. אנחנו לא נגד עסקים, אנחנו בעד תחרות. זאת הדרך האמיתית לתת לקטנים להרים את הראש".

 

 

כנס הרצליה הנערך זו השנה ה-14 במרכז הבינתחומי הרצליה, יימשך שלושה ימים ( 8-10 ביוני) ויעסוק בגיבוש תפיסת הביטחון של ישראל ובנושאים כלכליים וחברתיים שעל סדר היום הישראלי והבינלאומי. ייקחו בו חלק אישים בכירים מהעולם, שרים, חברי כנסת ומומחים מהזירה הביטחונית והכלכלית. בין הדוברים, הנשיא שמעון פרס, נשיא הנציבות האירופאית, חוזה בארוסו; ובכירים מממשל קלינטון ואובמה. הכנס נערך ע"י המכון למדיניות ואסטרטגיה (IPS) במרכז הבינתחומי, בראשות פרופ' אלכס מינץ, במהלכו תתקיים סדרת דיונים שיעסקו בהשפעת הטלטלה האזורית ועתיד המזרח התיכון על תפיסת הביטחון של ישראל, בסוגיית הגרעין האיראני ובלקחים מכישלון המשא ומתן  עם הפלסטינים. הכנס יעסוק השנה בהרחבה  גם בסוגיות כלכליות, ובנושאי חדשנות ישראלית וגלובליות. כן ידונו בבעיית הדיור הבוערת, יוקר המחיה, שער הדולר, יזמות וסייבר.

 

 

דבי תקשורת, דוברות המכון למדיניות ואסטרטגיה

מיטל אילוז גורן, דבי תקשורת, 052-8748745, meital@debby.co.il

גדי אוחנה, דבי תקשורת, 052-8749069. gadi@debby.co.il

 

דוברות המרכז הבינתחומי הרצליה

ענבל חן, דוברת המרכז הבינתחומי הרצליה: 09-9602824, 054-4400784, inbalc@idc.ac.il

נעה אופיר, סגנית דוברת, המרכז הבינתחומי הרצליה, 09-9527376, 054-6226727, nofir@idc.ac.il

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד