כניסה לחברים רשומים



דברי תא"ל איתי ברון

תא״ל איתי ברון, ראש חטיבת המחקר, אגף המודיעין, צה״ל:
"לכ-80% מהמורדים בסוריה יש אג'נדה איסלאמית"
"הבעיות הכלכליות במדינות המזרח התיכון נמשכות ולכן התסיסה הציבורית ברחוב הערבי, והעוינות לישראל ימשכו גם בשנים הבאות"
"אירן מצייתת להסכם הביניים כרגע, אבל היעד הסופי של חתירה לנשק גרעיני היא תממש אותו גם אם יחתם הסכם"
"ישראל לא יכולה להיגרר למלחמות ארוכות"
"התופעה העדכנית המשמעותית היא המאמץ לבניית יכולת תקיפה מדויקת. באחת מהשיטות בעיקר מערכות מבוססות גיפיאס זה שינוי משמעותי. היה לנו מונופול על יכולת מדויקת והיום זה משתנה בעיקר אצל אירן"

תא"ל ברון: "הסביבה האופרטיבית והאסטרטגית של ישראל מושפעות משלושה שינויים במקביל: תמורות גלובליים, הטלטלה האזורית, שינויים במאפייני הלחימה שיוצרים סביבה אופרטיבית אחרת ומאתגרת.

 

כשמסתכלים על המזהת יש שורה של מאבקים חדשים וישנים המתנהלים ללא הכרה לאורך קווי שבר מגוונים.

אירן עם רוחאני ובמצרים אסיסי במאבקו עם האחים המוסלמים. במאבקים עושה רושם שאין בעל בית בינלאומי. מאז 2011 ישראל לא במרכז, אבל הם משליכים על ישראל.

 

מאז האביב הערבי משקלו של הציבור הערבי עלה. הוא יצא לרחובות ומשפיע על האג'נדה. גם במשטרים טוטליטאריים קשובים יותר לרוח ברחובות.

 

אפשר לראות את הגירעונות הגבוהים במדינות, שמראים שהסיוע העולמי לא מספיק. יש בעיות מבניות בכלכלות בהן אבטלת צעירים גבוהה, רמת חיים נמוכה וקיטוב. הבעיות הכלכליות במדינות המזרח התיכון נמשכות ולכן התסיסה הציבורית ברחוב הערבי, והעוינות לישראל ימשכו גם בשנים הבאות"

 

ישנם ארבעה מחנות מרכזיים: הציר הרדיקלי שמתלכד מול תקופת שפל. המחנה הסוני המתהווה אך המוגבל בהשפעתו. האחים המוסלמים התפוגגו אבל הרעיון נשמר. והג'יהאד העולמי שמספריו עולים. שילוב תופעות של התחלופה של השלטון מבין לאדן לזוואהירי שיש לו שאיפות אזוריות יותר. והשני הוא חדירה לאזורי הספר שהובילו להתבססותו של הג'יהאד העולמי.

סוריה במידה רבה מתפרקת. בשטח יש מלחמת התשה ללא הכרעה. איזורי השפעה נפרדים וטשטוש של הגבולות. חיזבאללה נלחם בהיקפים נרחבים והמשטר נשען עליו. מצוקתו של המשטר משפיע על ריבונותו ויתור על שטח ושליטה מצומצמת על שטחים שכן בשליטתו. הג'יהאד נכנס לשטח. השדרה המרכזית של חומס חאלד דמשק הוא של המשטר. ...

המלחמה עקובה מדם ובין שליש לחצי מהאוכלוסיה עזבו את בתיהם.

 

יש נסיון לפלח את הקבוצות למחנה של האופוזיציה, מורדים חמושים. צריך להפנות את תשומת הלב לשלושת הגורמים האיסלמיסטיים. כ 80 אחוז מהמורדים יש להם אג'נדה איסלמית כ- 15000 בקבוצה היותר רדיקאלית. דאש שעולה וא-נוסרה הקבוצה השנייה. האסלאם הפוליטי, בניגוד לאלה שרוצים חליפות אסלאמית, רוצה זהות לאומית סורית דתית. 20 אחוז מהכוחות המורדים הם חילונים. לאיסלמיות תהיה השפעה בסוריה העתידית. ברמת הגולן השליטה נמצאת בידי קבוצות חילוניות ופחות קבוצות איסלמיות. המרחבים האלה יוצרים בחודשים האחרונים גם פיגועים נגד שטחנו. הגבול שהיה שקט כבר לא שקט.

 

רוב הארסנל הכימי הוצא מסוריה או הושמד בשטחה. הסורים עשו שימוש גדול מאוד מהארסנל שלהם כנגד האזרחים שלהם וישנה שחיקה בצבא הסורי, הן בצבא היבשה והן בחיל האוויר.

 

באירן העידן שלאחר בחירת רוחאני מסמל מאבק על דמותה של המדינה. בין המחנה של רוחאני שמעורר ויכוח מול סדר היום של המחנה השמרני. משקלו של הממסד האזרחי מתחזק מול המחנה הביטחוני אבל יש להם קונצנזוס לגבי המהפכה גם אם לא על ההגדרות העדכניות שלה.

אירן מצייתת להסכם הביניים כרגע, אבל היעד הסופי של חתירה לנשק גרעיני היא תממש אותו גם אם יחתם הסכם.

 

היא ממשיכה בבניין כוח צבאי מול ישראל והחתרנות האזורית תוך הצטיידות במאות טילים לטווח המאפשר פגיעה בישראל, ומקדמת טרור כחלק מהמדיניות האזורית שלה.

 

בלבנון, חיזבאללה נאבק בשלוש זירות הלחימה בסוריה למען שלטונו של בשאר וגם כנגד זליגת העימות ללבנון. צבאו שם הופך מחיל משלוח לחיל מצב. בזירה הפנימית יש מיליון פליטים סורים בלבנון וזה גורם לאלימות. הזירה הפוליטית שברירית. ישנה ירידה ברף האלימות העדתית. זירה שלישית היא המאבק בישראל. נעשים נסיונות להרתיע את ישראל מלתקוף. בניין הכוח של חיזבאללה במוקדו הוא הגדלת כמות הטילים והרקטות והצד השני הוא הצטיידות באמצעי לחימה במטרה לערער את העליונות האוירית והימית שלנו.

 

בעזה חמאס דבקה ברגיעה. השקט הוא אינטרס עיקרי של חמאס. לחמאס ישנם כמה אלפי רקטות עד 20 ועד 40 קמ וכמה מאות עד 80 קמ. בסיני מאז 2011 נעשים פיגועים נגד ישראל. שני ארגונים אחד מסיני ואחד מהרצועה פועלים בסיני. בשנה האחרונה פחת מספר הפיגועים בגלל פעילות של הצבא המצרי

 

בבסיס תפיסת ההפעלה של הצד השני (ציר חיזבאללה-חמאס-איראן וכו) יש שתי הנחות יסוד עוד משנות ה-90. הראשונה מכירה באופן עמוק מאוד בעליונות הטכנלוגית צבאית של ישראל. טנקים ומטוסים והגנה אקטיבית שאין לצד השני. אבל לצד הנחת היסוד הזו ישנה הנחת יסוד אחרת שיש לה נקודות תורפה ותלות. שלוש היסודות של התפיסה היא שאנו צריכים יכולת ספיגה משופרת חדירה לאזור האזרחי ולצמצם את יכולת הפגיעה שיש לצד השני. הנחת היסוד השנייה היא יסוד ההרתעה. כלומר, למשוך את העימות למקומות יותר נוחים לצד השני. אם משיגים את שתי היכולות האלה, מנצחים בזכות ההתשה. ישראל לא יכולה להיגרר למלחמות ארוכות.

 

האלמנט העיקרי שמגלם את המגמה העיקרית הוא שיפור יכולת הפגיעה בעורף הישראלי. גידול בכמות ובטווח של אמצעי הלחימה שיגדיל את אופן השרידות והספיגה, ובעיקר שיפור משמעותי ברמת הדיוק וכוח ההרס. התופעה העדכנית המשמעותית היא המאמץ לבניית יכולת תקיפה מדויקת. באחת מהשיטות בעיקר מערכות מבוססות גיפיאס זה שינוי משמעותי. היה לנו מונופול על יכולת מדויקת והיום זה משתנה בעיקר אצל אירן. שינוי מהרעיון ההתשתי לכזה שיקצר את משך הלחימה שבא מלקחים שליליים ממלחמת לבנון השנייה ועמוד ענן מתוך הבנה שלחימה ממושכת מביאה לצד החזק יכולת לנצל את יכולותיו. הפיתרון שלהם הוא מהלומה מהירה שתגרום לנו כאב ותגרום לכך שלא נרצה להמשיך בלחימה.

 

מאמץ הייטקי לקיזוז העליונות הישראלית ביבשה באוויר ובים. הרוויית שדה הקרב באמצעים מעכבים וקטלניים.

הרעיון של מנהרות התקפיות הוא רעיון של החדרת לוחמים לשטחנו לפגיעה במתקנים אזרחיים וצבאיים ויצירת בלבול.

ניסיונות למאמץ נרחב לפיגועים בחול.

 

סיכום

כמה משמעויות מרכזיות לישראל: ראשית ההרתעה הישראלית נשמרת מהעימות רחב ההיקף. כל גורמי הכוח לא מעוניינים בעימות רחב היקך עם ישראל, כולם חוץ מגורמי הג'יהאד שאיתם הרתעה עובדת אחרת. מתחת לסף המלחמה הזאת בהחלט יש מרחב בו האויב מאתגר אותנו.

בצד השני אפשר לראות מגמה של הפחתה באיום אבל התופעה היותר בסיסית היא הגדלת האיום על העורף בניית הכוח בחיזבאללה בארגונים בעזה ובאיראן ונמצא היום לפתחנו. גם במלחמה הבאה הרעיון של הכרעה מהירה יהיה קושי לממש אותו הסביבה האופרטיבית מגוונת מאוד והצורך הוא בניין כוח ייחודי.

לסיכום שלושה דברים המאפיינים של אי יציבות שהם מאפייני התקופה יש בהצגה הזו שורה של מגמות שליליות הצטיידות ברקטות ופיתוח דיוק. המגמות החיוביות הן ירידה באיום הצבאי הסורי

 

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד