כניסה לחברים רשומים



פרופ' יחזקאל דרור - נשיא מייסד של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי
4/12/2002

פרופ' יחזקאל דרור -

נשיא מייסד של המכון לתכנון מדיניות עם יהודי:


אני מבקש לסכם חלק גדול מהדברים שעמדו בתשומת לב כנס זה במושג הבא, המעיד על שבר בהיסטוריה האנושית. פחות או פחות יכולים להרוג יותר ויותר, הודות למדע ולטכנולוגיה מצד אחד, והודות לרגישויות החברה המודרנית ולכלי התחבורה מהצד האחר. אם עד סוף מלחמת העולם השניה אין צורך במיליון אנשים כדי להרוג מיליון, היום 100-200 איש יכולים להרוג מיליון ועוד מעט 50-60 איש שיודעים ביו-טכנולוגיה יכולים להרוג 10 מיליון ועוד יותר.
אני חושב שזאת תהייה המהפכה מרחיקת הלכת ביותר בתורת היחסים הבינלאומיים, בתורת המשפט הבינלאומי, בגיאו-אסטרטגיה, בתורת התנגשות ולא תורת מלחמה, ובתחומים אחרים לגמרי עם השלכות פסיכולוגיות וחברתיות מרחיקות לכת. הדבר יבוא בצורה זו או אחרת של לווייתן עולמי, לפי המודל של תומס הובס, נקווה שקצת יותר נעים.
היום אני מבקש להתרכז בכך שכפי שנאמר העם היהודי הוא יעד עדיף לחלק גדול מאלה שאצלם פחות או פחות יכולים להרוג יותר ויותר. למזלנו אנחנו לא היעד היחיד. חבל יותר על מה שקרה, אבל בלי התקפה על ארצות-הברית, מצבנו היה קשה פי כמה וכמה. יחד עם זאת, אנחנו יעד בדרגה ראשונה, הן בגלל הסיבות העמוקות של אנטי-יהודיות, ואני מציע לבטל את המושג אנטישמיות ולקבל את הצעתו של פרופ' קוטלר בנושא, אנטי-ישראליות כפי שנרצה לראות את זה.
המלצה ראשונה שכל אחד בכנס זה המתעניין בבעיות הביטחון של העולם, של מדינת ישראל ושל העם היהודי, יגיד שלוש פעמים בצהרים ובערב, אחרי קריאת שמע או בהקשר אחר, פחות ופחות יכולים להרוג יותר ויותר. זה שבר בהיסטוריה האנושית שאנחנו בתחילתו. לצערנו הרב לא מתוך בחירה, אנחנו נאלצים להיות חלוצים בתחום זה.
התבודדות מחריפה את הצורך שהיה ברור ממילא אך הוזנח, להסתכל על כך בראיה כלל יהודית ולא בראיה ישראלית.
יש לפתח את העם היהודי לקהילת ביטחון, תוך הקפדה על חובות האזרח של יהודי במדינה בה הוא גר. אין שום בעיה לתת עשרה תרחישים של התקפות בו זמניות על יהודים מסביב לעולם ובישראל המכניסים את העולם היהודי למשבר רציני. מבחינת המצב הדמוגרפי, יכולת הספיגה הדמוגרפית של העם היהודי בירידה. יש לחשוב על נושאי הביטחון של ישראל ועל כלל נושאי מדינת ישראל בראיה של אנחנו מדינת הגרעין של העם היהודי, אך מסגרת החשיבה המרכזית הוא העם היהודי.
אמחיש טעויות בכיוון זה. רק שלוש המחשות קטנות האומרות הרבה. עד כמה שאני מכיר את עבודת משרד החוץ בתחום הקשר היהודי הם עושים גדולות. הקונסולים הם הנציגים המרכזיים. יחד עם זאת הרעיון שמשרד החוץ הוא המקום הכמעט יחיד בממשלת ישראל המופקד על יחסים עם העם היהודי, היא טעות תפיסתית מדרגה ראשונה. היחסים עם העם היהודי אינם יחסי חוץ. זה לא מחלקה אחת ליחסים עם יהודים, מחלקה שניה לאמל"ט, זה חטא קדמוני בדרכי החשיבה. רק במשרד הממשלה, לא מספיק יש, שם המקום ליחידה חזקה המבליטה את תפקיד ראש הממשלה גם כאחד ממנהיגי העם היהודי.
הייתה לי הזדמנות לבדוק את הוראת האזרחות במדינת ישראל. יש שיפור בתוכנית האחרונה שיצאה לפני שנה. יחד עם זאת אנחנו לומדים בדילמה מה ללמד בבתי ספר יהודיים, ראשית כל השתייכות לעם היהודי, או ראשית כל להיות אזרחים של מדינת ישראל. רוב הוראת האזרחות מתחילה עם אזרחות במדינת ישראל. טעות, חטא קדמון. הוראת אזרחות צריכה להתחיל בהשתייכות לעם היהודי שאחד מביטויה בישראל אזרחות במדינת ישראל. בבתי ספר ערבים יש העושים את זה לפי הנסיבות. בנסיבות בהן פחות ופחות הורגים יותר ויותר והדמוגרפיה בעקומה יורדת, שיתוף העם היהודי בהחלטות ובחוות דעת מייעצת הוא תנאי הכרחי לאינטגרציה. עלינו לחשוב במושגים של מדיניות עם יהודי כמסגרת חשיבה מקבילה למדיניות מדינת ישראל תוך הקפדה יחסי גומלין ביניהם.
בלי להגדיל בצורה ניכרת את גיוס אחוז ההון היהודי לצריכה קולקטיבית של העם היהודי, לא נעמוד במטלה. מדינת ישראל תהייה זקוקה לייבוא הון עתק.
משימת המדינה בנסיבות אלה עולה על יכולת הייצור או על יכולת הנשיאה. אפילו במודל אופטימלי של המשק הישראלי יש צורך בגיוס כסף של העם היהודי. יחד עם זאת, העם היהודי זקוק להרבה יותר כסף לטיפול בהתבוללות, להגנה, לתפיסת העם היהודי כחברת ביטחון משותפת. בעולם כזה אחת התרומות של ההגות היהודית היא הצורך להילחם ברשע. חלק גדול מההגות המודרנית מדברת על זכויות, לא על חובות. בלי הדגשה במשפט הבינלאומי שמלחמה ברשע הוא אחד הצווים המוסריים והריאל-פוליטיים הראשונים, לא נעמוד מול אתגרים של מאמינים צרופים רצחניים המשתמשים ביכולת של פחות ופחות להרוג יותר ויותר. אני מצטער להגיד, שבעתיד הנראה לעין, תוך הנחות אופטימיות באשר לתהליך השלום, בלי נכונות בעם היהודי, בלי ברירה ובכאב לב להרוג ולהיהרג ואין לנו קיום.
אין אתגר קשה יותר למערכת החינוך מאשר הצורך לחנך לשאיפה לשלום ולשכנות טובה אבל גם לנכונות להרוג ולהיהרג. חובתנו לעמוד באתגר זה. תפקידי המכון כפי שהזכיר אבינועם הוא לתרום למחשבה אסטרטגית מקצועית הרואה במסגרת כלל העם היהודי מסגרת בסיסית התורמת ומוסיפה למסגרות החשיבה של מדינת ישראל. טוב שמכון זה הוקם, להפתעתי הגדולה. אני כבר נואשתי מן הרעיון. חלק מהיושבים כאן יודעים שאני עוסק בניסיון להקים מכון כזה עוד מתקופת לוי אשכול. יש התקדמות, המשרד לביטחון לאומי הוא מכון יפה, אבל טיפה בים. בגלל שילוב מקרים, אני לא רוצה להגיד נס, כי אין סומכים לנס, בגלל שילוב מקרים נדיר מאוד של התמיכה המלאה ההתנדבותית והמסירות של דניס רוס, העבודה של אבינועם בר-יוסף וה"נדנוד" ארוך השנים שלי, הוקם המכון. הלוואי וזה גם יתרום להקים גוף מקביל במדינת ישראל.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד