כניסה לחברים רשומים



אלוף ידידיה יערי, מפקד חיל הים - "כוח ימי בעומק"
3/12/2002


אלוף ידידיה יערי – מפקד חיל הים
"כוח ימי בעומק"

 



יש לי בעיה קריטית של סיווג באופן שבו אפשר לתאר את התרומה של הים. אפשר להגיד את כל מה שעמוס אמר ולהפוך את זה לים, אבל מרגע שאתה עושה את זה, אתה נכנס לפרטים שקצת קשה בפורום הזה לפרט אותם, ולכן לא הכנתי הרצאה ולא שקפים והייתי רוצה להעיר מספר הערות, כי בגלל מגבלות אלה קשה לתת הרצאה סדורה בעניין הזה. יש בקהל לא מעט אנשים המכירים את הנושא. אני בכל זאת חושב שבמיוחד אחרי הדברים של עמוס, חשוב להעיר כמה הערות בעניין האפליקציה הימית והשימושים שאנחנו יכולים לעשות בים כשאנחנו מדברים על מעגל שלישי.
הדברים חשובים קודם כל לצורך ניקיון הראש שלנו בעניין הזה ואני דווקא רוצה להתחיל בא-סימטרייה כי נדמה לי שהניתוח נובע בסופו של דבר מהאופן שבו אנחנו תופסים את הא-סימטרייה ונדמה לי שלמרות שאנחנו מכירים בכך שמתרגש אלינו אירוע היסטורי שהוא שונה באופן מהותי מכל מה שידענו בעבר, לפחות בתוך התחום של האינטלקט הביטחוני, אנחנו עדיין מנתחים ומתמודדים איתו באמצעות המבנים התפיסתיים של העבר. זה אחד המקורות לכישלון אפשרי ולכן פה הייתי רוצה להעיר את ההערה הראשונה.
האינטלקט הביטחוני שלנו באמת מתקשה לתפקד במצב שבו יש היעדר מעצבן של מלחמה כוללת. קשה לנו להסתדר עם הדבר הזה. בנינו את כל המבנה הלוגי של תפיסת הביטחון שלנו בעצם על האיום של מלחמה כוללת שהיא מלחמה היקפית מסביב, תפיסת המצור והיכולת שלנו להדוף את התוקפים. כל הכוח שלנו למעשה בנוי על בסיס תפיסה זאת ואין זה מקרה שעשינו את כל המלחמות שלנו, ממלחמת השחרור ועד המלחמות האחרונות הכוללות, במובן מאוד מהותי באמצעות קרב האוויר-יבשה וניצחנו בהם.
זה היה צו השעה ולמיטב הערכתי, כשאנחנו מדברים היום על המעגל השלישי, אנחנו מגיעים לשולי חוסר היעילות של נקודת העבודה הזאת. זה אחד הדברים שמתרגשים אלינו ואנחנו מתקשים לפענח את הכיוונים אליהם צריך להתחיל לנוע עכשיו. מאפייני הא-סימטרייה הבסיסיים לא ישתנו ולעניות דעתי, מהתיאורים ששמענו פה נראה שיש סיכוי לא קטן שאנחנו יכולים להתגלגל לאירוע שהוא אירוע בלתי קונבנציונלי דווקא דרך עימות נמוך עצימות ולא דרך מלחמה כוללת. המציאות הזאת שבה אנחנו מתמודדים עם אוייב אמורפי ולא ישירות עם nation state, יכולה להיות המציאות הרלוונטית עוד הרבה שנים, ללא שום צורך או ללא שום אירוע שבכלל יניע את הצורך להגיע למלחמה כוללת מול מדינה.
לכן, הא-סימטרייה הזאת לא הולכת להיעלם. אבל אני חושב גם שהא-סימטרייה המהותית איננה אל-קאאידה והחמס. אפשר לסמן את תחילת הא-סימטרייה המהותית, ב - 11 בפברואר 1979 כשחומייני חזר מפריס לטהרן. הא-סימטרייה האמיתית לדעתי היא אירן ואפגניסטן ובמובנים מסויימים אולי בהמשך גם פקיסטן וסעודיה. במדינות אלה מקורות הכוח של הא-סימטרייה שהאופרטורים שלה פועלים אצלנו, בסופו של חשבון.
ואכן כמו שעמוס טען, הא-סימטרייה מתבטאת בכך שהאיראנים יכולים לנהל פה מלחמה באמצעות פרוקסיס ולפוצץ לנו שגרירויות ואנחנו לא. לא שאנחנו לא יכולים, אנחנו לא עושים את זה. זאת הא-סימטרייה בהקשר הזה והשאלה מה כן. בהקשר הזה השאלה הרלוונטית לבניין הכוח ובעצם למה שאנחנו צריכים לעשות זה מה אנחנו כן יכולים לעשות.
המעגל השלישי שהוא נושא הזה הוא בעצם על בסיס מה שאמרתי עכשיו באמת יוצר לנו בעיה מסוג חדש. אני חושב שבאופן קצת פופוליסטי הצופן הגנטי שלנו בתפיסת הביטחון בנוי על שני קונספטים בסיסיים: א' כוח המגן העברי, חזון בן-גוריון, וב' או"ם-שמום. הרציונל של כוח המגן העברי הוא כזה שבאמת אפשר להגיד או"ם-שמום. אנחנו מגינים על עצמנו, על הפרימטר. הם רוצים את מה שיש לנו, את הדבר היחידי שיש לנו, ולכן זה לגיטימי לומר או"ם-שמום ואנחנו בונים את הכוח ככוח מגן עברי.
המעגל השלישי יוצר בעיה מסוג אחר לחלוטין, שבעצם מכניסה אותנו לתוך מערכת של אילוצים בינלאומית וסוג אחר לגמרי של שחקנים. אנחנו במובן מאוד מהותי מוצאים את עצמנו מתנהלים כשחקן גלובלי. במקום כוח המגן העברי והגנת הישוב, אנחנו מתעסקים באיך לתקוף בפרס ומדי. העניין הזה, מעבר למשמעויות המדיניות שלו, אני כרגע עוסק רק בכוח הצבאי, חושף אצלנו בעיה יסודית במבנה הכוח. לא בנינו את הכוח לזה, מלכתחילה בנינו את זה להגנת הישוב. מלכתחילה באופן מהותי בנינו את זה למעגל הראשון והשני. כאלה היו המלחמות עד היום.
ברמה הצבאית עמוס עמד על זה, אבל אני רוצה לחדד דווקא היבט שהוא לא הדגיש. ברמה הצבאית הבעיה היא כן ליצור סימטרייה. לשיטתו של עמוס אנחנו לא יכולים ללכת עכשיו לסימטרייה של טיל מול טיל, אבל אנחנו חייבים ללכת לאיזה שהיא סימטרייה הפוכה שמייצרת את היכולת להגיב. זה לא חייב להיות סימטרי ואנחנו לא צריכים למדוד את זה טיל שלו מול טיל שלנו, אבל אין ספק כי ברמת הפתרון הצבאי, אנחנו לא יכולים ללכת למבנה כוח שאיננו מאפשר יכולת גמישה ורציפה למתן מענה באופן כזה שעל סימטרייה, על הא-סימטרייה הקיימת אנחנו יכולים לענות בא-סימטרייה פתוחה.
הבעיה פה באמת איננה כמו הבעיה במעגל הראשון והשני משום שפה הפרמטרים המרכזיים אינם שמירת הרצף או מגוון היכולות שאתה יכול להניע למעגל השני ולפרס ומדי. אנחנו לא הולכים לנהל שם מלחמה מהסוג של המעגל הראשון. באופן בסיסי הבעיה שלנו שם היא איך להעביר חימוש נתון מנקודה א' לנקודה ב', לא יותר מזה. משום שכל דבר אחר בסופו של דבר כופה את הפרדיגמה של המעגל הראשון והשני על המעגל השלישי והיא לא ניתנת לכפייה על מעגל זה.
היקף האילוצים שאתם יכולים למצוא מאמצע עיראק ומזרחה שונה לחלוטין מכל דבר שאנחנו בנויים אליו היום במבנה הכוח. צריך לזכור שבסופו של דבר כל העוצמה שלנו וכל הנכסים המרכזיים שלנו בנויים בוודאי לעניין הזה על חיל האוויר. חיל האוויר הוא חיל גמיש וחזק אבל בחלק מהנקודות מפה ומזרחה זה לא משנה כמה מתדלקים נקנה באוויר. בסופו של דבר המטוס חי במתח שבין המראה לנחיתה ואת המתח הזה אי אפשר לסלק.
בנתונים של מדינת ישראל הוא חי גם במתח שבין יציאה מבסיס אחד וחזרה אליו, שגם אותו אי אפשר יהיה לסלק. בוודאי שאת המסה המרכזית של חלק גדול מאוד מהתגובות שאנחנו נרצה לעשות, נצטרך לעשות עם האוויר. אבל אי אפשר יהיה להגיע למענה אמיתי בלי לנצל נכון את התווך הימי שהוא התווך הטבעי של פעולות מהסוג הזה. זה כל כך פשוט ובסיסי. כל בר בי רב מבין שבסופו של דבר מגיעים היום לרגע האמת שבו השוליים הנוספים שנדרשים בשביל לתת תפיסת ביטחון עדכנית הם שוליים ימיים. מי שלא מכיר בזה, לפי דעתי יש לו בעיה בהבנת הנקרא.
הסוגיה האחרונה שאני רוצה לדון בה היא לדעתי אמיתית ברמת האילוצים שפעולה במעגל השלישי מייצרת, במיוחד בהקשר הבלתי קונבנציונלי והיא קשורה מאוד לסוגיית הלגיטימיות. לגיטימיות הפעולה מלכתחילה ולגיטימיות הפעולה במובן של הסף שאותו אסור לעבור בשביל לא ליצור תגובת נגד כזאת שמחירה הרבה יותר גבוה מהגמול או מהאפקט שמצפים לקבל מהפעולה שלך.
בכנס הקודם דיבר חיים אסא על פעילות מתחת לסף. הוא דיבר על פעילות זו בהקשר של הא-סימטרייה ההפוכה, יצירת מנגנונים המאפשרים גם לצד החזק שאיננו מסוגל לעמוד מול הנגיף הא-סימטרי של הלחימה בעוצמה נמוכה, ואשר גם לו יש אמצעים היוצרים א-סימטרייה הפוכה הנמצאים מתחת לסף. משמעות הדבר שאפשר לנהל לחימה מבוקרת מול יריב, כמו איראן למשל, אם יוצרים תשובות שהן תשובות הנמצאות מתחת לסף, שאיתן אפשר להיכנס למערכה באופן כזה שלא כל תגובה תביא תגובת יום הדין, בוודאי אם וכאשר האיראנים יגיעו ליכולת גרעינית ואנחנו נמצא פה מזרח תיכון גרעיני. בהקשר הזה יש סוגיות שאינן הסוגיות המרכזיות בבניין הכוח. אני חושב שבכלל כדאי לומר שהמעגל השלישי איננו הסוגייה המרכזית בבניין הכוח. זאת תהייה שגיאה הפוכה להניח את זה כנקודה שסביבה צריך כרגע לבנות את כל הרציונל של בניין הכוח. אני חושב שמצבנו הרבה יותר אמורפי וכאוטי מכדי שנתחיל להעתיק פרדיגמה ממצב אחד למצב שני, זה לא המצב לפרדיגמות בכלל. אבל בשוליים האלה מה שאפשר לעשות מהים הוא בעיקר יכולת להציב יצרני תשובות או גנרטור של תשובות שאיננו מותנה בגיאוגרפיה. זה לא אומר כרגע שאנחנו הולכים להקים צי פסיפי. אבל אנחנו כן יודעים לייצר בעלויות סבירות יכולות המאפשרות לנו, כאשר נרצה, להיות גם זמינים וגם גמישים למגוון שלם של יכולות לייצר תפוקה מבצעית שאיני רוצה כרגע להיכנס לאופייה ולמרכיביה.
נדמה לי שאנחנו היום יודעים טוב יותר מה אפשר לעשות ומה כנראה יהיה קשה מאוד יהיה לעשות מהאוויר בנתונים של מדינת ישראל. אנחנו יודעים את הנתונים הכוללים, לא רק את הבעיה המבצעית, אלא גם את הבעיה הכלכלית, את גודלו של חיל האוויר שאנחנו הולכים להחזיק ואת גבולות הכוח גם בבניין הכוח. אני חושב שאנחנו גם יודעים היום הרבה יותר טוב מהן המגבלות של המעטפת הימית וכמה אפשר להגדיל אותה. נדמה לי שגם את זה האחראים בצבא על בניין הכוח מבינים היטב. גם אנחנו חיים במדינה הזאת וברור לנו עד כמה אפשר למתוח, כפי שברור לנו גם כמה חסר לנו, ונדמה לי שאנחנו היום בנקודה שבה אולי באחת הפעמים הראשונות אנחנו מסוגלים לייצר סינרגיה בין שלושת מרכיבי הכוח.
בהקשר של המעגל השלישי באמת היבשה הוא לא ממש שחקן, אבל האוויר והים בהחלט שחקנים מרכזיים. נדמה לי שבהתחשב בנתוני מדינת ישראל ובהינתן האינטלקט הביטחוני כפי שהוא מתפקד, השכל הקיבוצי של כולנו, פה ובפורומים אחרים, וממוצע ההבנה שלנו של סוג המציאות הכאוטי ושל רמת אי הוודאות - הכיוון הנכון כרגע הוא באמת בשילוב שתי היכולות האלה או שני הטווחים האלה לשם מתן המענה הטוב ביותר במעגל השלישי.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד