כניסה לחברים רשומים



אלוף (מיל.) שמואל ארד - "מערך העורף – איומים, היערכות ומבט לעתיד" – דו"ח צוות עבודה
3/12/2002


אלוף (מיל.) שמואל ארד
"מערך העורף – איומים, היערכות ומבט לעתיד" – דו"ח צוות עבודה


הייתי משני עברי המתרס: 28 שנה בראש החוד ההתקפי של צה"ל, פיקוד על כל יחידות הצנחנים, קצין חי"ר וצנחנים ראשי, מפקד אוגדת טנקים, מפקד אוגדת צנחנים וראש חטיבת המבצעים של צה"ל שאמור לראות את שני הצדדים. בשלוש השנים האחרונות הייתי מפקד פיקוד העורף. בשנות ה - 90 ובעקבות מלחמת המפרץ, שאחד הלקחים העיקריים שלה היה הקמתו של פיקוד העורף, התעוררו ויכוחים די מרים ונוקבים שהתחילו בתפיסת הביטחון וגלשו מהר מאוד לעדיפויות ולתקציבים והמנוסים ביניכם יבינו שאולי זה היה הפוך. ויכוחים אלה סבבו סביב הקצאת המשאבים, סביב הצורך להשקיע את כל אותם סכומים אדירים, יחסית, שהושקעו בהגנת פיקוד העורף. וויכוחים אלה נמשכו בשנות ה – 90; ואני שמח שחלק מההכרעות שהתקבלו היו ההכרעות שהציג מנכ"ל משרד הביטחון, אבל הוויכוחים התקיימו.
לדעתי, הכתובת שהייתה על הקיר כבר מספר שנים, הפכה פשוט להיות כתובת הרבה יותר בוערת ובעצם זועקת. אני מתכוון לכך שהאיום על העורף הפך להיות לא איום תיאורטי, או מזדמן, אלא איום אמיתי המתממש ומתקיים. בשנתיים האחרונות אנו חווים אותו כל יום, גם ברמה העולמית וגם ברמה הישראלית הלאומית שלנו.
לי אין ספק שגם הטרור הבינלאומי, הנקרא פה המעגל הרביעי, ובוודאי הטרור הפלשתינאי, שמו להם כמטרה מועדפת את הפגיעה בעורף האזרחי. כונתם להביא לכניעת מדינת ישראל במקרה שלנו, ואני אתרכז במדינת ישראל, דרך שבירת רוחה של החברה הישראלית. הם מאמינים כי ככל שהטרור הזה יהיה קטלני, אכזרי וזוועתי יותר, תושג ההכרעה מהר יותר, וזאת באמצעות שבירת רוח החברה שלנו. אני מאמין שזה לא יקרה, אבל הם מאמינים שזאת הדרך הנכונה. את זה אני אומר כפתיח למשקל האמיתי שצריכים לייחס למוכנות העורף הישראלי ולהגנה עליו.
מספר מילים על האיומים שהוזכרו כאן לאורך היומיים האלה ואני לא אתעמק בהם. הייתי רוצה לציין את גבול הצפון, שבו יש איום אמיתי של אלפי רקטות מסוגים שונים המגיעים בטווחיהם עד גבול חדרה פחות או יותר. לפי דעתי עד כה לא נתנו תשומת לב מספקת לאיום זה בעיקר בתחום המוכנות האזרחית. צה"ל עושה את שלו בתחומים ההתקפיים שלו. החלק השני שלא הוזכר עד היום הוא כל מה שקשור באירועי חירום המאיימים על העורף אשר הקטלני והבעייתי ביותר בהם יכול להיות במדינת ישראל הוא רעידת אדמה. צריך לזכור איום זה ולהיות מוכנים. אני חושב שהממשלה ביצעה פעולות נכונות בעניין הזה בעיקר בשנתיים האחרונות. האקוטיות של איום כזה, אם הוא מתממש, היא אדירה והמחיר כבד מאוד. ניתן למנוע חלקים גדולים מהאקוטיות הזאת דרך הכנה או מוכנות של המדינה בשנים שקודמות לאירוע כזה.
מהיבט הנשק והחימוש, באזור הצפוני האיום הוא של ירי ארטילרי וטק"ק. כבר אין זה ירי מקרי באזורי גבול. מדובר באיום של אלפי רקטות, חלקן כבדות, אשר לפי תרחיש קיצוני אבל סביר והגיוני לתפיסתי, יופעלו בעימות העלול לפרוץ בגבול הצפוני נגד האוכלוסייה האזרחית שלנו עד גבול חדרה ולא נגד צה"ל.
ברצוני להוסיף גם מילה על טילי הקרקע. להבנתי תפיסת המתכננים היא כי במלחמה הבאה העורף האזרחי לא יהיה יותר מטרה מזדמנת אלא מטרה מועדפת. להערכתי לאור היתרון האיכותי של צה"ל, שבא לידי ביטוי גם בסימפוזיון הזה ובהצגות שראינו ביומיים האחרונים, אפשר להניח שהעורף האזרחי שלנו יהיה יעד מועדף גם על ידי הטק"ק והפצצות וכל מה שאתם רואים פה בשיעורים שונים לחלוטין ממה שהכרנו במלחמות קודמות ובהבנה שונה ממה שהבנו במלחמות קודמות שעברו על עם ישראל. העולם השתנה.
התקיפות של טרור וגרילה מכל המינים, אותן אנחנו חווים יום יום בשנתיים האחרונות, התקיפות בכל התחומים המוזכרים פה ואשר עליהם דיברתי, מכוונות בעיקר לחלק הצפוני של מדינת ישראל, מגבול הצפון ועד למרכז האוכלוסייה שלנו בגוש דן. להבנתי הטרור איבד את מגבלותיו ואת גבולותיו. מבט על התאומים למול המעצמה האמריקנית, ומומבסה עכשיו, מטוס אזרחי ישראל ובית מלון אזרחי, והשנתיים במהלכן אנחנו חווים את הטרור הרצחני הפלשתינאי, צריכים להבהיר לנו שהמגבלות הוסרו.
אני מדגיש את הדברים כתרחישים גם של לחימה במלחמה בסבירות נמוכה, אבל להערכתי גם תרחישים של שימוש בטרור בנשק לא קונבנציונלי, שימוש בטרור כימי, טרור ביולוגי וטרור רדיולוגי אפשריים, ויהיו מעשיים יותר ויותר בתקופה הקרובה, ואני לא רוצה להזכיר את הנשק הגרעיני שאופק האיום שלו הוא הרבה יותר רחוק. אבל התרחישים האלה אפשריים, מי שפוגע בלמעלה מ - 2,000 איש בתאומים והולך לפגוע במטוסים אזרחיים עם מאות אזרחים, עשה את זה בארצות-הברית ומתכוון לעשות את זה גם נגדנו, לא יבחל בשום אמצעי, בשום מתקן שהוא יוכל להניח עליו יד, ויהיה זה מתקן רדיולוגי, כימי או ביולוגי. זאת נקודת ההנחה שממנה צריכה לצאת מדינת ישראל בהתייחסותה לאיום.
אין ספק שהאיום הולך ומחריף ולראשונה בלחימה כוללת, מלאה, העורף האזרחי יהיה מטרה מועדפת ולא מטרה מזדמנת. התוצאות יתבטאו בנפגעים, בהרס, בנזק למבנים, לתשתיות לאומיות ולמתקנים חיוניים למשק בשעת חירום. על בסיס הנחות אלה יש להציע פתרונות. בידי מדינות העימות חימוש כימי וביולוגי, שהסבירות של השימוש בו נמוכה אולי, אבל התרחיש קיים וייתכן ויופעל על ידי העיראקים במצבים קיצוניים. גם בסוריה, במצרים, בירדן ובאיראן קיים מאגר האדיר של חימוש כזה. התרחישים האלה חייבים להילקח בחשבון בתכנון שלנו. לשמחתי כנראה שאופק האיום הגרעיני רחוק יותר, שלוש-ארבע אולי חמש שנים, והוא תלוי מאוד גם בהישגי האמריקנים בעיראק. רק ארגון אמיתי נכון והשקעת משאבים אמיתית בהכנת מענים לאותם איומים כמענה יתנו לנו יכולת להתמודד עם אותה שרשרת איומים המכוונים בעיקר נגד האוכלוסייה האזרחית שלנו.
אין הגדרה מוסמכת של מערך העורף. תחומי העורף או גבולותיו הם כל המרחב הפנימי של מדינת ישראל, מחוץ לרצועה צרה של ישובים לאורך קווי 1967 בעיקר בגזרה הצפונית, מה שנקרא קו העימות. מעבר לזה כל מה שקורה בתוך הגבולות הפנימיים מוגדר כמערך העורף הישראלי.
המערך הזה מורכב ממספר ארגונים המכונים גם ארגוני חירום, המרכיבים את מה שמכונה מערך העורף. ארגונים אלה כוללים את פיקוד העורף שהוקם כלקח מרכזי ממלחמת המפרץ, את מערך המל"ח שייעודו לטפל במשק בשעת חירום, גם במלחמה אבל בתיקונים שהממשלה הוציאה ובצורה נכונה בשנים האחרונות כתוצאה מתקריות בצפון, גם במקומות נקודתיים ובמצבי חירום מוגבלים כמו אירועים קשים בצפון, את מערך האשפוז העורפי, את מערך כיבוי האש, את מד"א ואת הרשויות המקומיות שהן מרכיב מרכזי וקצת לא ידוע לאותה היערכות ומוכנות של העורף.
שני גופים מרכזיים פעילים ולוקחים את עיקר האחריות על עצמם, לא תמיד את עיקר הסמכות, בתחום מוכנות העורף או מערך העורף. הגוף האחד הוא פיקוד העורף והגוף האחר היא משטרת ישראל או המשרד לביטחון פנים האחראי על בטחון הפנים במדינה במצב היום יומי שבו אנחנו חיים כולל מצב הטרור הנוכחי.
הפעילות של פיקוד העורף מהקמתו נעשית בעצם באמצעות שתי תקנות בסיסיות, אולי שלוש, חוק הג"א 51 שהוא החוק שהקים לפני עשרות שנים את מה שנקרא הג"א בתקופתו, תיקון מספר 8 שגם הגדיר לו את התפקידים הצבאיים שלו וחקיקה נוספת, חוק 172 החלטת ממשלה מנובמבר 91'. לפיקוד העורף שני "כובעים" - הכובע הצבאי והכובע האזרחי. הסמכויות והיכולת לפעול ניתנות לו באמצעות התחום הצבאי והתחום האזרחי.
בתחום האזרחי הדברים מוגדרים, פיקוד העורף החליף את מה שהיה פעם הג"א, וקיבל את האחריות הכוללת לגיבוש תפיסת ההגנה האזרחית ולשילוב ארגוני החירום האחרים המשלימים אותה הוויה של מוכנות העורף האזרחי שעליה דיברתי קודם. הבעיה שאין לפיקוד העורף סמכויות מרובות מדי כלפי הארגונים האחרים, אין לו אפילו סמכות בלעדית של תיאום והייתי אומר שהדברים נעשים בתוקף תקנות חלקיות ובתוקף רב של הבנה של שאר ארגוני החירום בעיקר אחרי מלחמת המפרץ.
בכובע הצבאי שלו, כפיקוד רביעי של צה"ל, לפיקוד העורף אחריות מאוד בהירה ומאוד ברורה, לתחומי המרחב שלו שהם הגבולות הפנימיים של מדינת ישראל באופן מלא ובלעדי כמו כל פיקוד מרחבי אחר, כולל על ביטחון הפנים במצב של מלחמה. לפי החוק במדינת ישראל האחריות הכוללת לביטחון הפנים היא בידי המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל כגוף האופרטיבי העיקרי של המשרד. רק במצב חירום/מצב מלחמה, ובהחלטת ממשלה מיוחדת, של ראש הממשלה ושל זה קבינט הממשלה, מועברת האחריות מאחריות ביטחון הפנים של המשטרה לאחריות מערכת הביטחון וצה"ל. אחת הבעיות היא שהמעבר הזה קורה במצב חירום.
פיקוד העורף בנוי ממפקדה ארצית וממפקדות מחוז התואמות פחות או יותר את גבולות המחוזות של מדינת ישראל. חלוקת משרד הפנים, מהצפון ועד הדרום, כוללת את מפקדות המחוזות המקבילות פחות או יותר למפקדות אוגדה. למחוזות האלה יש מפקדות נפה המקבילות למפקדות חטיבתיות או לחטיבות, והרמה הנמוכה ביותר היא מפקדות חבלים, פחות או יותר מפקדות גדודיות אבל אזוריות. מתחת לשלד הזה יש יחידות ייעודיות שנועדו למלא את המשימות של פיקוד העורף. נזכיר את העיקריות שבהן:
· יחידות חילוץ והצלה שתפקידן לבצע את כל מה שקשור בחילוץ ובהצלה, באסונות המוניים או באירועים קשים שמחייבים הפעלת גדודים.
· גדודי אב"כ שהתפתחו מאוד וקפצו קפיצת מדרגה בשנים האחרונות, אשר נועדו לתת מענה לבעייתיות של האיום הביולוגי הכימי והרדיולוגי
· יחידת הצלה ארצית
· יחידות אבטחה שהן בעצם הגוף היבשתי, החי"רי של פיקוד העורף, הכוללת גדודי אבטחה האמורים להתפרש ולדאוג לביטחון הפנימי לאורך הקו הירוק ובין גבולות מדינת ישראל בתיאום עם משטרת ישראל.
· מינהלת ארצית העוסקת בנושא המקלוט ובעיקר במסכות ובערכות האישיות.
הפיקוד ניזון מתקציב אזרחי ומתקציב צבאי. ייעודו של התקציב האזרחי לעסוק בתחום האזרחי מההגנה האישית, הגנת הפרט, ערכות המגן, דרך כל מה שקשור במרכיבי הביטחון בקו התפר, ביש"ע, באזור העימות בצפון או בישובים בעזה ולאורך הגדר של עזה. התקציב הצבאי נועד לשמר את יחידות הפיקוד, ולבנות אותן ולאפשר להן להצטייד בציוד הנדרש לעמידה ביעדיהן.
ואלה המוסדות הנוספים המרכיבים את מערך העורפי של מדינת ישראל - משטרת ישראל שלה אחריות מלאה לביטחון פנים בזמן שלום בשגרה ובחירום, כולל במקרה של אסון מאסיבי או אירוע מאסיבי, אך בכל הקשור לאירועים רדיולוגיים למיניהם, יש אחריות מראש מלאה וברורה לפיקוד העורף. בכל שאר התחומים של ביטחון הפנים, במצב חירום או מלחמה מועברת האחריות כוללת לצה"ל ולמערכת הביטחון.
המשק לשעת חירום או מל"ח - זאת בעצם המערכת החיונית שנועדה להפעיל את המשק שלנו במצב חירום. מערכת זו מפעילה את המשק האזרחי, אבל היא נמצאת תחת אחריותו של משרד הביטחון, ושר הביטחון הוא יושב ראש ועדת המל"ח העליונה. יש לו שוב שני כובעים, הכובע ההתקפי, הצבאי, האחריות הביטחונית ומצד שני המבט הפנימי למשק בכלל שהאוריינטציה שלו היא בעיקרה אזרחית. משק לשעת חירום או מל"ח פועל באמצעות ועדות הקיימות ברמה הארצית-לאומית ועד לרמה המקומית. ראשי הערים שלנו הם יושבי ראש ועדות המל"ח המקומיות המופקדות על התפעול האזרחי בתחום הזה של הרשות שעליהם הם מופקדים.
כיבוי האש - מערך כיבוי האש הוא בעצם מערך לא לאומי, בעייתי מאוד, הנמצא באחריות משרד הפנים. התיאום בין נציבות הכיבוי הארצית ו- 24 גדודי הכיבוי היושבים בערים שלנו רופף למדי. לגדודי הכיבוי עצמאות כמעט מלאה, והם תחת אחריות מלאה, כולל תקצוב והצטיידות של ראשי הערים, איגודי הערים במדינת ישראל.
המערך הרפואי - מורכב מבתי החולים וממד"א. מד"א היא אגודה עצמאית מתואמת, הנתמכת קצת על ידי משרד הבריאות, אבל היא בסך הכל אגודה עצמאית. גם היא מתפצלת לפיקוד העורף, לרשות העליונה לאשפוז, כמו בתי החולים ומשרד הבריאות, ולרשויות המקומיות שהן הנדבך החשוב ביותר בקשר בין כל ארגוני החירום והאוכלוסייה האזרחית, והן אחראיות על האוכלוסייה שעליה הן מופקדות. כל אחד מהגופים שהוצגו שייך למשרד ממשלתי אחר, ויש פיצול אדיר באחריות, בסמכות, ביכולת לממן ולתקצב, אם לוקחים בחשבון את בעיות התקציב שיש למדינת ישראל.
רמת המוכנות לאירועים קונבנציונליים במדינת ישראל טובה מאוד. את המוכנות לאירועים בלתי קונבנציונליים הייתי מגדיר כטובה עם פערים שצריך להשלים, חלקם במהירות וחלקם, בגלל בעיות תקציביות בזמן יותר ארוך, אבל בתוכנית רב-שנתית ומסודרת. המוכנות טובה כי לדעתי אין מדינה בעולם המוכנה ללחימה בלתי קונבנציונלית כפי שמדינת ישראל מוכנה. בצד השני של המשוואה אין גם לפי דעתי מדינה שהיא מאויימת בכל העולם כפי שמדינת ישראל מאוימת על ידי נשק לא קונבנציונלי.
קיים פער גדול בכל מה הקשור למקלוט. גם אחרי חקיקת החוק המחייב בניית ממ"דים, בכל מבנה, בניין, דירה שנבנית בישראל. לכ – 40% מהאוכלוסייה אין פתרון של ממ"דים תקניים או של מקלטים. ניתן לגשר על הפער רק בתוכנית ארוכת טווח. קיים פער טכני בערכות המגן. יש ערכות מגן לצה"ל ולמערכת הביטחון, לכל אזרח בישראל. לצערי עשרות אחוזים מתושבינו ואזרחינו לא מגיעים לקבל את הערכה. הם אינם ממלאים את חובתם הראשונה, האזרחית, למשפחות שלהם, ולא דואגים שאכן אותה השקעה אדירה של למעלה מ – 200 מיליון שקל בשנה לרכישת ערכה תקינה לכל אזרח, תמומש. לדעתי עדיין אין לוקחים בחשבון תרחיש של עימות אזורי של מדינת ישראל עם מדינות ערב, הכולל עימות חריף עם הפלשתינאים, אשר יכול להיות תוצר של העימות עם הפלשתינאים ומעורבות עמוקה כפי שראינו בשנתיים האחרונות בכמה אירועים של ערביי ישראל. לתרחיש הזה צריכים להיות מוכנים גם בעורף האזרחי, ובוודאי שגם בצה"ל יותר ממה שמוכנים היום.
הפער הגדול ביותר שאני רואה הוא בתחום הסמכות, האחריות או מה שאנחנו מכנים תחום הרגולציה. גם בתחום המבני וגם בתחום העקרוני, חסרים שני חוקים בסיסיים הנובעים מכך שבעצם אין משרד היום במדינת ישראל הרואה את כל הנושא בראיה כוללת, שיש לו אחריות מלאה אבל גם סמכות מלאה להכין את העורף האזרחי למלחמה. לכן, חייבים לעשות איזה שהוא שינוי מבני, שהחלק הרגולטיבי שלו יתאפשר באמצעות שני חוקים הכרחיים: חוק העורף שלא קיים היום, וחוק מל"ח, וכל זאת בגלל הבעייתיות שהזכרתי קודם.
הבעיה השניה הנובעת מהדברים שאמרתי, היא שאין אחריות כוללת לביטחון הפנים בשגרה ובחירום, אין מי שיראה את התמונה שנים קדימה ויכין תוכנית ארוכת טווח שתחייב את המשרדים השונים להקציב את התקציבים המתאימים, לאמן את היחידות ולצייד אותן. זאת בעיה האמורה להיפתר על ידי שינוי מבני.
קיים ניגוד אינטרסים בתחום שבין מל"ח וצה"ל, שגם אותו צריך לפתור בתחום חלוקת האמצעים. בתחום הארגוני מערך כיבוי האש אינו מערך לאומי מאורגן, הוא מפוצל ושסוע בתקציבים, באחריות ובסמכות. אין בכל הגופים שהזכרתי, יד מרכזית אחת בתחום של ההצטיידות, ההכוונה והפיקוח המרכזי. מד"א הוא ארגון חלש מאוד בתחום של האמצעים, של הארגון ושל התקצוב אף על פי שהוא חזק מאוד ביכולות האישיות של אנשיו, ברצונות שלו ובתפקוד שלו.
עדיין קיים פער גדול מאוד בכל הקשור להצטיידות האישית בתחומים של המוכנות לטרור או ללחימה ביולוגית כימית ורדיולוגית. בכל ארגוני החירום בצה"ל ובפיקוד העורף זה פחות או יותר פתור. במד"א, במשטרת ישראל, במערך הכיבוי, במערך הרפואי, פשוט חסר ציוד האישי אלמנטרי בסיסי שיאפשר לאנשי ארגונים אלה לחדור למקומות מוכים ולטפל בנפגעים שלנו.
יש עוד פער ההולך ונסגר, אך הוא עדיין קיים, בתחום של אמצעי הגילוי והזיהוי נגד אירועים ביולוגיים וכימיים. בשני תחומים אלה צריך להשתפר ולסגור פערים גם בתחום האיכותי וגם בתחום הכמותי. שיפור זה כרוך בתקציבים בהחלט לא קטנים. בהכללה המערך מוקם והוא צריך לסגור אותם פערים קריטיים שהזכרתי, צריך להשלים את החקיקה, לקבוע גוף שירכז את האחריות, את הסמכות ואת הפערים הנקודתיים בציוד. עם הגשמת יעדים אלה יהיה המערך מוכן להתקפה על העורף מצד גם מעגל הטרור הפלשתינאי ומעגל האוייבים שלנו, הרואים את העורף כמטרה מועדפת ולא כמטרה מזדמנת. נקווה שכושר ההרתעה של צה"ל בתרחישים האפשריים בעתיד, וכנראה נעמוד בפני מבחנים לא פשוטים, יוכיח שחלק גדול מהדברים שאמרתי לא יבואו לפועל. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מוכנים להם.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד