כניסה לחברים רשומים



גב' אורית גל, הקרן לשיתוף פעולה כלכלי - "מעורבות בינלאומית בהסדרים", דו"ח צוות עבודה
3/12/2002

גב' אורית גל - הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (באמצעות מתורגמנית)
"מעורבות בינלאומית בהסדרים", דו"ח צוות עבודה


רעיון הקמת פרוטקטורט, שטח נאמנות או משטר נאמנות כפי שנקרא לו בהמשך, בשטחים הפלשתינאים, רוכש יותר ויותר אהדה. הפרוטקטורט הבינלאומי הוא גרסת המשך של כוחות שמירה על שלום. במהלך שנות ה - 90 היו משלחות שמילאו שליחויות של שמירת הפסקת אש והיה עליהן לטפל באתגרים הרבה יותר גדולים, כמו למשל פירוז, מתן שירותים אזרחיים, בניית מוסדות ציבור ואפילו השגחה על אמצעי התקשורת. הזכות לריבונות איננה דבר מובן מאליו. בסביבה כזאת הזכות לריבונות איננה מוסקת באופן בלתי אמצעי מן הזכות להגדרה עצמית, אלא מותנית בהוכחת היכולת והמסוגלות. בקוסובו למשל, קבעה הקהילה הבינלאומית ציוני דרך לקבלת העצמאות עד לשלב שבו ניתנו סמכויות מסוימות באוטונומיה מלאה, אבל לא בכל התחומים.
השאלה הראשונה היא מדוע שהקהילה הבינלאומית תשקיע משאבים חומריים ואנושיים גדולים כל כך בעיצוב כלי מדיניות שכזה? כשאנחנו מנסים לענות על כך, אנחנו צריכים לבחון גם את ההסברים הנורמטיביים וגם את הריאל-פוליטיק. מנקודת המבט של הריאל-פוליטיק, גורמים הקשורים לגלובליזציה הגבירו את איומיהם על העולם המערבי כתוצאה מעימותים פריפריאליים ומהכישלון של מדינות עצמאיות לנהל את ענייניהן. בין איומים אלה יצירת מרחבים פתוחים לתשתית טרור ופשע, מצוקה גדלה והולכת כתוצאה מהגירה בלתי חוקית וסוגיות של ניהול סכסוכים במסגרת הפוליטיקה הפנימית במערב. תהליכים אלה הביאו לשינוי בערכים הבינלאומיים שהבולט שבהם הוא הדגש על שמירת זכויות האדם הקיבוציות לעומת זכויות הריבון ועל הביטחון של האוכלוסייה. שיח זה נותן, מצד אחד ביטוי לאחריות של הריבון כלפי אזרחיו ומצד אחר למחויבות הבינלאומית להגן על אוכלוסייה הנמצאת בסיכון רציני, כמו למשל טיהור אתני.
הנורמות האלה עברו תהליך של מיסוד בכל המערכות, גם במסגרות בינלאומיות כמו נאט"ו, האו"ם, הבנק הבינלאומי וסוכנויות סיוע ויושמו במסגרת סכסוכים שונים במהלך שנות ה - 90. המקרה של קוסובו הוא הדוגמה הטובה והנרחבת ביותר של פרוטקטורט בינלאומי. הכוח הבינלאומי בקוסובו נפרש לאחר המלחמה של הסרבים באלבנים והמשטר של מילושביץ שגרמו הרס רב. לכוח היו שני מרכיבים, צבאי ואזרחי. המרכיב הצבאי היה ה-KFO, ה-Kosovo Force שמטרתו המוצהרת הייתה להרתיע כנגד פעולות איבה בין הסרבים והאלבנים, לפרז את הכוחות הצבאיים וליצור סביבה בטוחה. המרכיב האזרחי היה UNMIK, ארגון שתפקידו העיקרי היה לנהל את כל השירותים הציבוריים, לפתח מוסדות שלטון, ואחר כך להעביר את השלטון בהדרגה לכוחות הנבחרים המקומיים.
מנקודת המבט הארגונית העניק ה - UNMIK מעין מטריה תפעולית שתחתיה יכלו ארגונים בינלאומיים שונים לטפל בתחומים שונים של ממשל, כמו משטרה וצדק, שלטון אזרחי תחת האו"ם, דמוקרטיזציה, בניית מוסדות ה-OSCE ובנייה מחדש של הכלכלה תחת האיחוד האירופי . לא צוין כאן תאריך גבול, תאריך יעד וגם מטרת יעד כמו למשל הקמת מדינת קוסובו.
השלמת השליחות הזאת אינה תלויה רק בהסדר מוסכם, אלא גם בהצלחה של הקוסוברים לענות על אמות המידה שנקבעו להם על ידי הכוח הבינלאומי, על פי העיקרון של סטנדרטים לפני סטטוס, או נורמות לפני סטטוס. האם ניתן להתייחס לכוח הבינלאומי בקוסובו כאל סיפור הצלחה? העבודה של הכוח הזה עדיין לא נשלמה, אבל הכוחות הבדלנים האלבנים פורזו ומרבית חבריהם שולבו במשטרה או בכוחות אזרחיים. כבר התקיימו שלושה סיבובי בחירות על בסיס חברה עם מיעוטים שונים. בעצם מתן היכולת להקים מוסדות שלטון, לקבוע אמות מידה ולהעריך את הביצועים, הצליח הכוח הבינלאומי להנהיג תהליך למידה של דרך שלטונית. ישנם עדיין נושאים שהם מקור לדאגה. נושא הפשע למשל, עדיין בעייתי. קיימות רשתות של הברחת נשק, הברחת נשים, סחר בנשים, ועדיין יש כאן גורמים שגורמים לחוסר יציבות.
השאלה היא גם אם אמות המידה שנקבעו לשלטון, היו אמות המידה הנכונות והאם הן אמנם הושגו. בסופו של דבר אנחנו צריכים גם לזכור את ההקשר של המוטיבציות המקומיות הלאומיות והבינלאומיות. השתתפות הקוסוברים בתהליך הזה של בניית מוסדות השלטון מלווה ברצון שלהם להשתלב באיחוד האירופי, המשמש בסיס למחויבות מתמשכת לפעילות של הכוח הזה ושל ישוב הסכסוכים בדרך זו.
נשאלת השאלה האם אנחנו יכולים להקיש ממקרה על הסוגייה הפלשתינאית. לא נוכל לדון בסוגייה המורכבת של הסיכויים למשלוח כוח בינלאומי כזה לשטחים. אבל אפילו אם ניתן להקים משטר נאמנות, מה יוכל משטר כזה לשרת? ראשית, מראיונות שקיימנו באזור ועם אלה שעסקו בלקחי קוסובו, למדנו כי הגורם החשוב ביותר הוא היכולת ללמד בניית מוסדות בצורה מוסדרת ומושכלת באזורי סכסוך. לא מתעסקים עם עיקרי הסכסוך מיידית, אלא מנהיגים באופן הדרגתי שיטה של מגבלות ועידודים המובילה את הצדדים לכך. הניסיון להעריך את היתרון של מערכת לאזור שלנו, מראה לנו מה ניתן או מה פחות הגיוני שניתן יהיה להשיג. למשל, בתחום הביטחון ניתן לצפות להצלחה בבנייה, בפיתוח ובהנהגת סדר וחוק בשטחים, אפילו אם נשארים עדיין אזורים כמו מחנות פליטים שאינם ניתנים לשליטה.
עוד דבר שכוח כזה יוכל ליטול על עצמו היא הבטחת הביטחון והלחימה במחבלים ובטרור. יתרון נוסף הוא הורדת רמת ההסתה הן בתקשורת והן במערכת החינוך. כמובן שעדיין יש מרחק בין הורדת רמת ההסתה לבין תהליך של השלמה ושלום. סיוע נוסף אפשר להעניק בתחום בניית מוסדות שלטון שלא יהיו נתונים לשיגיונות ולגחמות של מנהיג אחד. אין לנו באזור תמריצים של השתלבות באיחוד האירופאי, כמו למשל במקרה של קוסובו, ולכן יש צורך בשינוי חברתי מהקצה אל הקצה. לבסוף, נוכל בוודאי לסייע בחיזוק המנהיגות שתבוא אחרי ערפאת ויחד עם זאת כפי שכבר נאמר על ידי דוברים רבים לפני, עדיין ארוכה הדרך לדמוקרטיזציה.
לסיכום ניתן לומר כי הפרוטקטורט אולי לא יכול היה לסיים את הסכסוך, אבל יוכל לבנות סביבה שבה ניתן לדון בפתרונות דו-צדדיים.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד